זהו מסע ויזואלי אשר מתחיל במלחמת העולם השנייה, ממשיך בהקמת מדינת ישראל, ומסתיים בימים הקשים של היום.
השחקנים מעצבים בגופם את הפסל ומפיחים בו חיים כדי להישיר מבט אל האנושות בנקודת הזמן הנוכחית שלה כעת.
באמצעות דימויים ויזואליים מקוריים, משחק וירטואוזי, ופס קול ייחודי, נוצרת שפה תיאטרונית חדשה, המגוללת את סיפור ניצחון הרוח.
היצירה מבוססת על האנדרטה של נתן רפופורט, "בדמי חיי" (1911 – 1983).
הפסל הוא חלק מכותל הזיכרון ברחבת גטו ורשה ביד ושם, והוא זהה לפסל שניצב באתר הזיכרון לגטו ורשה שבפולין.
בפסל דמויות של נשים, ילדים וגברים על רקע הגטו הבוער. חלקן מייצגות את הנופלים במערכה, אולם האחרות מתוארות לוחמות בגבורה ונושאות נשק.
במרכז הפסל דמותו של מנהיג המרד, מרדכי אנילביץ', האוחז בידו את הלהבה שהציתה את אש המרי. הפסל מבליט את אופיין ההרואי של הדמויות תוך האדרת הלוחם היהודי.
היצירה, זכתה בתואר אחת מעשרת היצירות הטובות בעולם ובתשעה פרסים נוספים במסגרות שונות בספרד בקרואטיה ובישראל והיא תועלה בפעם ה-500 בעשרים ושבעה בינואר.