בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס המשנה לראש עיריית ירושלים, דב קלמנוביץ' לסחבת הנמשכת בסאגת מינוי רב ראשי לירושלים. זאת לאחר שכידוע כסאו של הרב הראשי בבירה נותר מיותם זה למעלה מעשר שנים.
"אני תובע את עלבונה של ירושלים", אומר קלמנוביץ' החושש שעשור ללא רב ראשי לעיר יוביל תחושה לפיה ניתן לחיות עוד עשור שכזה ללא רב, ואם הדבר אפשרי בירושלים יהיה מי שיטען שהדבר אפשרי גם בערים אחרות.
בדבריו הוא מספר על מפגש שקיים לפני כשלושה שבועות עם הרב הראשי וראש העירייה בבית הרב קוק ושם תהה אם הרב קוק זצ"ל שהיה רב ראשי לירושלים לפני היותו רב ראשי לארץ ישראל כולה לא היה זועק ומוחה על שבבירה אין רב, ובהתאם עולה השאלה האם אין הציבור כולו צריך לזעוק נגד המציאות הזו.
כשהוא מבקש להבהיר את הצורך ברב ראשי לבירה אומר קלמנוביץ' כי בעיר כמו ירושלים, עיר רוויית מתיחויות וויכוחים, עיר שבה כמעט בכל נושא עולות מחלוקות כגון פתיחת אתרים בשבת, הסטטוס קוו, כשרויות במסעדות ומפעלים, אמנת גביזון-מידן, ביקור האפיפיור ועוד, בעיר שכזו לא ניתן להותיר את כס רב העיר ללא איוש מיידי של אדם בעל שיעור קומה הלכתי ובעל אומץ לב פסיקתי.
קלמנוביץ' מציין כי מאז הבחירות לראשות העירייה ומועצת העיר הצליח להעלות את הסוגיה לסדר היום הציבורי בירושלים ומחוצה לה, ובכך הוא רואה צעד הכרחי לקראת המהלך המעשי עצמו. "ככל שידברו על העניין הדבר יקרום עור וגידים", הוא אומר ומציין כי הליך בחירת הרב לבירה תלוי בשני אישים – ראש העירייה ושר הדתות, שניהם ממנים את הגוף הבוחר וכשמינוי זה יושלם על ידיהם ניתן יהיה לשים קץ לסאגה המתמשכת ולבחור רב ראשי לעיר.
"אנו תפילה ותחנונים שלא נמשיך להתבזות בכך שאין לנו רב ראשי", אומר קלמנוביץ.
כשהוא נשאל מה פשר העלאת שמו של הרב שמואל אליהו כמועמד בימים האחרונים לאחר שהוחלט על מועמדותו של הרב אריה שטרן כמועמד הציונות הדתית לתפקיד, אומר קלמנוביץ' כי הציונות הדתית בירושלים ביצעה הליך חשוב כאשר התכנסו ראשיה ורבניה כדי להכריע בדבר מועמדותו של הרב שטרן ובמידה ויתכנסו שוב לבחור מועמד גם לרבנות הראשית הוא עצמו יתמוך במועמד מתוקף מעמדו כשליח הציבור הציוני דתי בעיר. "אהיה מחויב להחלטת הרבנים".
כשהוא נשאל אם נכון "להצניח" לעיר מורכבת כל כך רב ראשי מעיר אחרת מתמקד קלמנוביץ' בסוגיית ההליך ופחות בסוגיית זהותו של המועמד. לדבריו הצורך כעת הוא לקדם את עצם הבחירה והשלמת המהלך ופחות לעסוק בזהות האדם שייבחר כמועמד. "כאשר אתפס כתומך אישי לא אוכל לקדם את האג'נדה של בחירת רב. קידום הרעיון של רב ראשי לירושלים קודם לקידום הרעיון של מי יהיה רב ראשי לירושלים. כאשר מבינים את העיקרון שחייב להיות רב ראשי לירושלים נמצא כבר את המנגנון שיקבע מי הראוי לכהונה. אם ניתפס לצד האישי נפספס את הצד האמיתי, האידיאולוגי, הערכי התורני שירושלים זקוקה לרב".