תא"ל במיל שלמה ברום, האחראי על הסוגיה הפלשתינית במכון למחקרי ביטחון לאומי ומי שהיה בעבר שותף למו"מ עם הפלשתינים כמו גם עם ירדן וסוריה, סבור כי עיקר הבעיה הביטחונית בהסכם עם הפלשתינים היא דווקא ביהודה ושומרון ופחות בבקעת הירדן.
בראיון ליומן ערוץ 7 מסביר ברום את עיקרי תפיסתו הנשענת על ניתוח אסטרטגי של המתרחש במזרח התיכון. לדבריו אמנם השיח נסוב בתקופה האחרונה סביב עתיד בקעת הירדן בשל ההתמקדות של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, אך לטעמו הבקעה היא סוגיה שולית באופן יחסי באפיק הביטחוני. זאת בעוד "הנושא העיקרי הוא השאלה האם אנחנו יכולים לצאת מהשטחים ולפגוע בכוח הפעולה שלנו שם".
ברום מדגיש כי הישגים ביטחוניים מושגים ביהודה ושומרון על ידי גדר הביטחון, השת"פ עם הפלשתינים וחופש הפעולה של צה"ל באזורים הללו, וכשמדינת ישראל הולכת לקראת הסכם שהוא עצמו תומך בו יש לנתח את הסיכונים הביטחוניים ולמצוא עבורם פתרונות הולמים.
באשר לחשיבות בקעת הירדן בזירה הביטחונית מול איום ממזרח, את הדברים מגדיר ברום כ"אגדות" בלבד, שכן במציאות המזרח תיכונים הנוכחית, עד כמה שניתן לחזות את הדברים, האיום אינו של צבא מסודר אלא של שורות מסתננים או של הברחת נשק ומחבלים, מהלך שאותו להערכתו ניתן לבלום בנוכחות אמריקאית או טכנולוגית כזו או אחרת.
לטעמו של ברום גם את איתור החדירה של הגדר ניתן לבצע באמצעים טכנולוגיים שאינם כרוכים בנוכחות צה"לית וגם את היירוט של החדירה ניתן לבצע על ידי גורמים אחרים. בהקשר זה הוא מזכיר את היחסים ההדוקים והטובים עם ירדן אם כי גם הוא מבין את הדרישה הישראלית לפיה יש להותיר את השליטה הביטחונית בבקעה בידי ישראל במשך מספר שנים עד להתייצבות ההסכם מול הפלשתינים.
באשר לשאלה אם צבא רב לאומי זר כזה או אחר יקיז את דמו עבורנו, סבור ברום כי ניסיון העבר מלמד שהיו די מקרים בהיסטוריה ובהם צבאות שפכו דם במקומות מרוחקים ולהגדרתו עצם השאלה אינה אלא דמגוגיה.
כאמור, את עיקר הבעיה הביטחונית שתיווצר אחרי הסכם מוצא ברום דווקא ביהודה ושומרון שכן יציאת צה"ל מאזורים אלה גורמת לו לאבד את חופש הפעולה בשטח זה, אבדן שהוא הכרח שאם לא כן האזור ימשיך להיות מוגדר ככבוש.
לשם כך, סבור ברום, יש לאתר פתרונות כדוגמת חיזוק המכשול בדמותה של גדר הביטחון, שיפור המודיעין שאינו מצריך כניסה לשטח ובמקביל גם להיערך לאפשרות שבה יופר ההסכם ויהיה צורך להיכנס פנימה על מנת להביא למכה צבאית על המאיימים מאזורים אלה. "בכל הסכם יש סיכוי של הפרה שתוביל למלחמה", הוא אומר ומוסיף כי "כשעוזבים טריטוריה לוקחים רמה מסוימת של סיכון".
עם זאת סבור ברום כי לטעמו יש לקחת את הסיכון הכולל גם דרישות מהצד הפלשתיני לחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני. להערכתו באזורי יהודה ושומרון, בניגוד לעזה, השליטה לא תיפול לידי חמאס שכן באזורים אלה מדובר בכמה תאי טרור בודדים ולא מעבר לכך וחוץ מהם תשתית החמאס הרוסה.
כשנשאל אם הכוונה להקים מדינה אחת שתכלול גם את יו"ש וגם את עזה אינה אומרת למעשה כי תשתיות החמאס יעברו מאזור אחד לאחרים מזכיר ברום את המתרחש במצרים כאשר מורסי, מקבילו של איסמעיל הנייה, עלה לשלטון ובכל זאת לא מיהר וככל הנראה גם לא רצה להפר את ההסכם עם ישראל.
עוד הוא מוסיף וקובע כי להבנתו ההסכם לא יחול על עזה כל עוד לא יוכח שיש שליטה על המתרחש ברצועה ושאכן מדובר במדינה אחת ונשק אחד, כלשונו. לטעמו רק הסכם טוב יוכל להוביל את הפלשתינים להתנהלות ראויה של שיתוף פעולה עם ישראל. כשנשאל אם אין מדובר בביצה והתרנגולת שכן מדבריו עולה שהסכם יוביל לשיתוף פעולה ראוי בעוד שיתוף פעולה ראוי הכרחי על מנת להבטיח שההסכם אכן יהיה טוב, אומר ברום כי כל עוד יציאה ותנועה של פלשתינים תהיה כרוכה בהשפלת כיבוש לא ניתן יהיה לצפות "אם תחכה שתהיה מדינה מסודרת בצד השני זה מילכוד כי בתנאי כיבוש לא תהיה אף פעם מדינה מסודרת".
ברום נשאל אם ההנהגה הפלשתינית לא יכולה להוכיח את רצונה הטוב לפחות בהסרת ההסתה מספרי הלימוד שלה, ובתגובה קבע כי הסתה נגד ערבים קיימת גם במוסדות הלימוד הישראליים, ולראייה הוא מוצא את מוסדות הציונות הדתית. "בכל מוסדות החינוך הדתית לפחות יש הסתה נגד ערבים", הוא קובע ומוסיף כי כל עוד החינוך מבוסס על 'אתה בחרתנו' הרי שזו התוצאה. כשנשאל אם גישה שכזו אינה מובילה למסקנה לפיה גם 'חוק השבות' הוא רמה מסוימת של גזענות, אומר ברום שיש הבדל בין הסתה שנולדת מעימות של מאה שנים לבין גזענות. "הדרך להפסיק את הדברים האלה זה שינוי המצב".