144 קומות, יו האווי. מאנגלית: דידי חנוך, כנרת זמורה ביתן
144 קומות אינו ספר מדע בדיוני. הוא אמנם מתרחש במציאות בדיונית, אולם משם והלאה הכול ריאלי מאוד. החל מהאמצעים הטכנולוגיים, שכולם היו מוכרים כבר בשנות ה‑90, ועד לאופיים של בני האדם ומערכות היחסים ביניהם.
הסיפור מתרחש בתוך ממגורה, מבנה תת קרקעי שכשמו של הספר הוא בן 144 קומות, המכיל כל מה שדרוש על מנת לקיים חברה אנושית: חקלאות, ייצור אנרגיה, שירותי בריאות, טכנולוגיה ועוד. מחוץ לעולם הקטן, המתקיים כאמור כמערכת סגורה, נמצא העולם הגדול המוכר לאנשי הממגורה רק מסיפורים ומהמידע המועט יחסית המגיע ממצלמות המוצבות מעל לממגורה. התמונה הנשקפת מהמצלמות מוקרנת על חלק מקירות הקומה העליונה ביותר, אולם זוהי תמונה ולא מראה אמיתי של העולם שבחוץ. העולם שמחוץ לממגורה הוא עולם רעיל שאי אפשר לחיות בו. הסיבה לכך אינה ברורה, אך המציאות הזו ברורה לכולם.
הממגורה כולה מתנהלת לפי מערכת כללים נוקשה מאוד, שרק היא מצליחה לשמור את סיר הלחץ האנושי שבו חיים כמה אלפי בני אדם רגוע במידה מספקת. אולם עד מהרה מתברר כי מלבד הכללים עומד בבסיס התנהלות הממגורה גם שקר, שחשיפתו מעלה את אחת התהיות הקדומות ביותר במחשבה האנושית: האם חשיפת האמת עדיפה תמיד על הסתרתה. מה המחיר שראוי לשלם על חשיפת האמת ומהו המחיר שכבר לא ראוי לשלם?
העולם שבחוץ עורר תמיד את סקרנותם של יושבי הממגורה, אבל המוות שנמצא שם בלם את הסקרנות. מעשה אחד של חשיפת אמת יוצר תגובת שרשרת שמזעזעת את אמות הספים וגורר אחריו את הממגורה כולה לטלטלה ארוכה.
מלבד שאלת האמת והשקר מעלה הספר כמה תהיות נוספות שקשורות לעולם שכולנו חיים בו: מה טיבם של מוסדות השלטון ועד כמה הם שקופים לאדם הקטן? האם הדמוקרטיה שלנו היא באמת דמוקרטיה, או שמא הדרג הנבחר הוא בובה בידי השלטון האמיתי שכלל איננו נבחר? עד כמה עולמנו הוא באמת שוויוני ומה משמעותה של החלוקה המעמדית הקיימת בו בכל זאת?
'144 קומות' הוא ספר קולח וקריא מאוד, אולם בסבך העלילה כדאי בהחלט לנסות לשים לב גם לתובנות המורכבות יותר המסתתרות מתחת לרובד הגלוי של ההתרחשויות.