לאחרונה אנו עדים לתופעה שצומחת וגדלה - ישיבות סביבתיות, ישיבות שמשלבות לימודים תורניים לצד לימודים עם הסביבה.
כל ישיבה משלבת את הסביבה בדרך משלה, אם זה בלימוד השטת סירה במים, לימודי צלילה, חליבת עיזים או אימוץ וטיפוח שמורת טבע.
הרבנים והתלמידים מעידים שהחיבור עם הטבע פותח את הנפש של התלמיד, והופך את הלימוד התורני לחזק ומעמיק. התופעה רק תופסת תאוצה וניתן לראות ישיבות סביבתיות במצפה רמון, ירושלים, סוסיא ואפילו באילת הדרומית.
"ההיבט הסביבתי הוא אמצעי ולא מטרה, המפגש של התלמיד עם המרחב הסביבתי היא חלק מהצמיחה האישיותית והרוחנית שלו", אומר הרב צבי שטיגל, ראש ישיבת 'קול מבשר' במבשרת ציון.
"זה בא לידי ביטוי בשמורת טבע הסמוכה לישיבה בה יש בוסתנים, מעין וטרסות. התלמידים מעבדים טרסות, זורעים, קוצרים, יש שם מקוה שהם בונים ומטע של גפנים שהתחילו לזרוע, עבודה חקלאית. המטרה של העבודה, זה להיות עם הטבע כמקום מאוד נקי ואותנטי, אנשים היום נמצאים הרבה למול מסכים ומשהו בעבודה בשמורה פותחת את הלב, קל לשוחח שם זה עם זה.
אנחנו גם עושים סיורים לימודיים, שהם נוגעים לכל מה שקשור לארץ ישראל, לתנ"ך, להיפגש עם תוכנית הלימודים בארץ. התלמידים בעצמם מכינים את הסיורים ואנחנו מתמחים באזור ירושלים, מכירים את הסביבה המרתקת. אני חושב שיש התעוררות לנושא הזה, אבל שבעבר היתה יותר התעוררות לכך. מי שאוהב טבע ואת הלימוד דרך הרגלים זה אחד השיקולים שלו בללכת לישיבה מהסוג הזה".
"היום, הרבה מהנוער מבין שהעניין המרכזי של השנים האלו זה בניית הזהות האישית, כשבונים את הזהות האישית צריכים לבנות את כל כוחות הנפש, למידה בונה חלק מכוחות הנפש והלמידה עם הסביבה יוצרת השלמה", אומר הרב שמואל שפירא, ראש ישיבת צביה אילת.
"ישיבה סביבתית מבחינתנו, זה לחוות את הסביבה ולהיבנות ממנה. במפגש עם הסביבה אנחנו יכולים לבנות הרבה מכוחות הנפש שלנו. אנחנו יורדים הרבה אל השטח, קבוצה של תלמידים לומדים להשיט מפרשיית ולעבוד בעבודת צוות. אנחנו מטיילים במדבר, צוללים בים, כל הדברים האלו מולידים משהו חזק בנפש. זה עוזר לנו להיות אנשים שמחבורים וקשורים לטבע, אנחנו מגלים את האחריות שלנו לסביבה דרך השמירה על הטבע וההיכרות עם המעגל האקולוגי".