בני בן ה- 16 הסתפר בסגנון "מוהיקני" - בצדדים קצוץ מאוד ובחלק העליון ארוך יותר. כשהוא נכנס הביתה עם זה הייתי בשוק מהתספורת וממש לא הצלחתי לעצור בעצמי וכעסתי עליו מאוד.
חרף כל ניסיונותיי להסביר לו שלא מקובל עליי תספורת מהסוג הזה נתקלתי בהתנגדות ובאטימת אוזניים. הוא מתעקש שאני לא מבינה באופנה. הוא מתהלך כמו דוגמן ואומר שכולם אמרו לו שזה מחמיא לו ושהוא נראה טוב יותר.
קשה לי להסתכל על הבן שלי ואני צריכה עזרה בשביל הפעם הבאה שאדע כיצד לשכנע אותו בצורה הכי נכונה שלא יהיו פיצוצים בינינו שלא יעשה את התספורת הנוראית הזאת.
תשובה:
שלום רב לך,
אפשר בהחלט להבין שהתספורת אינה מוצאת חן בעיניך ובוודאי גם עולות מחשבות "מה יאמרו השכנים"? ו"מה יחשבו"? עם זאת, הבנה של הרקע ההתפתחותי תסייע אולי להבין ולשים את הדברים בפרופורציות הנכונות.
גיל ההתבגרות הוא כידוע גיל של תהפוכות ושינויים. בני הנוער מחפשים את זהותם העצמית ובתהליך הזה הם מתנסים בדברים חדשים ובוחנים אופציות שונות מאלו להם הורגלו. קבוצת השווים – כלומר החברים – הם הראי המשמעותי ביותר לקבלת פידבק בשלב זה.
"מה יאמרו החברים" – זו השאלה המהדהדת ביותר בראשם. הם בוחנים עצמם מול חבריהם וקבלת הסכמה חברתית מהווה אישור למקובלות החברתית שכה חשובה בשלב זה. וזה אכן מה שבנך השיב: "כולם אמרו לי שזה מחמיא לי".
זהות עצמית נרכשת במאמץ אקטיבי ותוך כדי ניסוי וטעייה. אין ספק כי הדבר דורש מאמץ וסבלנות גם מצד ההורים. השאלה – מתי להתערב, עד כמה והיכן הגבול שאנחנו מציבים לילדינו – אינה תמיד חד משמעית. אולם אם הנער עומד במחויבויות שלו וממשיך בשגרת יומו המצופה – קימה בבוקר, תפילה, לימודים, קשר עם חברים ועמכם ההורים מומלץ לנסות לא להגיב בעוצמות רגשיות לתספורת אופנתית ויוצאת דופן.
לאחר השוק הראשוני ניתן לומר לו כי אולי בפעם הבאה תשוחחו לפני שילך לספר. בכל מקרה – חשוב לשמור על אופציית השיח וההידברות ובעיקר לא להתנות אהבה בהתנהגות צייתנית.
בהצלחה.
יענית גולדפרב היא פסיכולוגית חינוכית מומחית - מכון שילה