בימים אלה מושק ספרה של חוקרת המסעות נסיה שפרן 'המסעות האסורים לפטרה'.
לקראת ערב ההשקה שיתקיים מחר (חמישי) בבית ספר שדה כפר עציון, שוחחנו עמה על הספר ועל הפרשיות העלומות ההן, פרשיות אפופות הוד מיתולוגי בעברה של מדינת ישראל של שנות החמישים.
אל חקר המסעות הם הגיע שפרן כמעט במקרה. היה זה כאשר בשנות שהבעים התבקשה לכתוב ספר ילדים בסדרת נשים לוחמות על דמותה של גילה בן עקיבא, מפקדת מחלקה בפלמ"ח שנהרגה בדרכה לפטרה. הספר ההוא לא הושלם אבל החומר שנאסף לקראתו הלך ותפח לכדי מחקר שלם ומקיף שלהשלמתו התפנתה שפרן בסוף שנות התשעים.
בשנת 99' הבינה שפרן שבידיה עדויות נדירות של כ-120 מרואיינים שחלקם כבר אינו בין החיים ואם היא עצמה לא תתפנה להרחיב ולעסוק בהם איש לא יוכל לעשות זאת גם אם ירצה בכך.
חמישה עשר יצאו במסעות השונים לפטרה. רק שלושה חזרו. בין היוצאים מפורסמים מאיר הר ציון ורחל סבוראי אך עד סוף שנת 57 היו עוד כמה וכמה בהם לא רק יוצאי פלמ"ח אלא גם לוחמי הצנחנים שיצאו לדרך כאקט של התנדבות קרבית אישית מעבר למה שהתחייבו בשורות הצבא.
שפרן מספרת כי המסעות הראשונים, בשנת 53', שהתאפיינו ביוצאי פלמ"ח, נעשו מתוך תחושת אהבת הארץ, אהבה שהתבטאה במסעות רגליים. בתקופה זו הייתה היקסמות של צעירי הארץ מהנבטים שתרבותם הלכה ונחשפה. גם פרישתו של בן גוריון וישיבתו בנגב, ליד מקומם של הנבטים, הציתה את הצעירים לצאת אל המדבריות למסעות גילוי. "הם ראו את עצמם כממשיכי הנבטים", אומרת שפרן המדגישה כי תופעת חציית הגבול הייתה שכיחה מאוד באותה תקופה, בעיקר כיוון שעד אז איש לא שילם על כך בחייו אלא לכל היותר בנפילה בשבי לתקופת מה.
בתקופת הצנחנים ומסעותיהם הפכה פטרה לסמל הגיבוריות וחציית הגבול הייתה חלק משגרת חייהם של הצנחנים. שפרן מדגישה כי הצנחנים ראו ביציאה לפטרה מבצע התנדבותי אישי שהוא מעבר לחובה הקרבית צבאית וברוח זו קיבלו יחס אוהד ומעריץ מהסובבים אותם. בהקשר זה היא מספרת על פרוטוקול משפטו של דמיטרי ברמן שיצא לפטרה עם חברו שנהרג במסע ובמהלך המשפט שבו מאיר הר ציון היה אחד העדים העלימו הצנחנים את העובדה שהיציאה לפטרה בוצעה שלא במסגרת תפקידו והעדיפו לשקר ולטעון שהמעשה בוצע כחלק מהפעילות הצבאית.
"הם לא עשו זאת משובבות או קלות דעת. חציית הגבול נחשבה לשלוחה של הצנחניות", אומרת שפרן ומספרת על מפקדי עתודה שחברו ליחידות פורצות באופן התנדבותי ומבלי שהתבקשו לכך וקיבלו על ההתנדבות העצמאית והאישית הזו יקר ותהילה רבה מראשי הצבא.
מהמסעות שבו חלק מהבודדים שחזרו עם תצלומים. דוגמא לכך דמיטרי ברמן שהגיע עם כמה תצלומים שכאלה, שניים או שלושה מהם מופיעים בספרה החדש של שפרן. ידם של אחרים כמו מאיר הר ציון לא הייתה משגת לרכישת מצלמה ומשום כך לימים היה מי שהעלה תיאוריה ולפיה הר ציון כלל לא היה בפטרה. אחד מהם הוא המטייל ספי בן יוסף, אך לדברי שפרן אין כל בסיס לדברים והר ציון היה גם היה במקום.
באשר לזהותם של הורגי המסיירים לפטרה אומרת שפרן כי קיימות השערות באשר לזהותם אם כי בחלק מהמקרים ברור שמדובר בחיילי לגיון בדואים. היא מספרת על קרב שפרץ בין הבדואים להולכים ובו נהרגו גם בדואים וזמן קצר לאחר מכן נקמו חבריהם נקמת דם כאשר חצו את הגבול וביצעו מארב ירי לרכב של מפעל המים הישראלי. באירוע זה נהרגו ארבעה אנשים. לאחר סיור נוסף לפטרה, שנה לאחר מכן, סיור שגם הוא הסתיים בקרב בין ההולכים לבדואים, חזר על עצמו התרחיש. אחד הבדואים נהרג בקרב ובעקבות כך חצו חבריו את הגבול וביצעו מארב ירי שבו תימרן הנהג והצליח לצאת מהמארב כשנוסעיו פצועים ולא הרוגים. רק ניתוח שני המקרים העלה שאכן מדובר בפיגועי תגובה ונקמת דם לאחר הקרבות בדרך לפטרה.
כאמור, את פרטיהם של המסעות ההם מגוללת שפרן בספרה החדש בהוצאת יד בן צבי, שיושק מחר באירוע בו ישתתפו בין השאר מיכה שגריר וסרטו הדוקומנטארי על פטרה, העיתונאי אמנון לורד שכתב רבות על הנושא ואישים נוספים אחרים.