אם תצאו אל רחובות ירושלים, ותשאלו כל ילד מי היה דוד בן גוריון, סיכויים גבוהים מאוד שלא ידעו. אם תשאל את אותו ילד ירושלמי מי הוא מספר 11 האגדי, הוא יגיד לך בפה מלא: גדול שחקני בית"ר ירושלים בכל הזמנים, אלי אוחנה.
לא צריך לראות את אוחנה בשעת משחק, בכדי להבין עד כמה שחקן גדול הוא היה.
אוחנה זכה בתואר "השחקן הצעיר הטוב ביותר באירופה", תואר שבשנים האחרונות זכו בו ליאונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו ועוד רבים וטובים. לאחר מספר שנים במדי קבוצת בית"ר ירושלים, שם התחיל לשחק מגיל 12, עבר אוחנה לקבוצת אמצע טבלה בלגית העונה לשם "מכלן". אותה עונה במדי מכלן היא שהפכה את אוחנה לגיבור לאומי של המדינה כולה.
בחצי גמר גביע אירופה למחזיקות הגביע, כבש אוחנה, ובגמר בישל את שער הניצחון, שהביא את גביע אירופה למחזיקות הגביע בפעם הראשונה והאחרונה למכלן.
לאחר עונה נוספת באירופה, החליט אוחנה לחזור לישראל, וכיאה לסמל אמיתי, החליט לחזור הביתה. לבית"ר ירושלים ששיחקה באותה העונה בליגה השנייה.
בסיומה של אותה עונה העלה אותה אוחנה אל ליגת העל, ועונה לאחר מכן זכה איתה באליפות הליגה. לכל דבר טוב יש סוף כנראה, בעונת 97/8 נפצע אוחנה וקרע את רצועות הברך. פציעה שגמרה לו את הקריירה בתור שחקן פעיל.
לצד הופעות טובות ומיוחדות, אוחנה גם התנהג בצורה מבישה. המקרה הזכור ביותר, במשחק הנבחרת נגד מקבילתה האוסטרלית, במסגרת קמפיין מוקדמות המונדיאל 1986. במהלך המשחק, בדקה ה64, ביצע אוחנה תנועה מגונה עם הידיים לעבר הקהל האוסטרלי והורחק מהמגרש. התנהגות זו גררה תגובות חריפות של ראשי הנבחרת ההתאחדות ופוליטיקאים..
אלי, מזל טוב. תמשיך להשפיע ולהוביל.
רוצים להעלות זיכרונות או אירועים? רוצים לברך? מוזמנים.