השורות הבאות נכתבו לפני מספר ימים אך נגנזו במחשבה תמימה שאולי לא דחוף לפרסם את הדברים שאולי יתנו רעיונות מיותרים למישהו, אבל אחרי דבריו האחרונים של אבו מאזן שמקדם מעצמו את הרעיון המובא כאן הרי הדברים בפניכם:
המתקפה המיידית של השר בנט וסגני השרים (אגב, אסור להרפות בשאלה לאן נעלמו ומדוע נאלמו שרי הליכוד בסוגיה הזו) נגד רעיון הפקרת המתיישבים לשלטון הרש"פ הייתה מתקפה יעילה, אך נראה שהיא העלימה אותו לתקופת מה ולא חיסלה אותו לחלוטין.
רעיון הפקרת המתנחלים בהחלט עשוי לצוץ ואפילו בקרוב מאוד. הפצתו של הרעיון הייתה לא רק ספין לבחינת תגובתו היודנריינית של אבו מאזן אלא גם לבחינת תגובת הציבור בישראל, והציבור הזה אכן הגיב, אבל יש מי שלומד את תוכנה של התגובה הזו ובוחן איך ממנה הוא מתקדם הלאה.
עיקרה התגובה נגד הרעיון התמקדה בניסיון העבר ותאוות הרצח הבלתי נשלטת שמפגינים שכנינו כלפי אחיהם. השר בנט תימצת את הדברים במילים 'אתם יודעים למה לא יישארו יהודית תחת שלטון פלשתיני? כי יהרגו אותם'. פשוט, יעיל ונכון, אבל בהחלט עלול לא להספיק כדי להרוג את רעיון ההפקרה לחלוטין.
כאשר החשש המרכזי הוא שלומם וביטחונם של המתנחלים שיישארו תחת שלטון פלשתיני יש בצוותי המו"מ מי שמקשיב ולומד את משמעות ההתנגדות הישראלית. האנשים הללו עשויים בהחלט להעלות רעיונות "יצירתיים" שעלולים להשתיק מחאה ביטחונית שכזו.
קחו לדוגמא אפשרות בה יציעו האמריקאים הסכם שיכלול השארה של כוח צבאי רב לאומי בראשות כוח אמריקאי מאומן היטב למשך חמש או עשר שנות מבחן ותפקידו של הכוח הזה יהיה לגונן על ההתנחלויות שיישארו בשטח. רעיון שכזה יעורר שוב התנגדות מובנת, אבל יהיו כמה וכמה פתאים במדינת ישראל שיראו בכך פתרון ביטחוני מספק. זאת לבד מכמה וכמה שרואים בסיכון הביטחוני אפילו כלי יעיל לקידום תפיסותיהם בהנחה שהסיכון הוודאי יביא לבריחת חינם של המתנחלים מיישוביהם, ללא פיצוי וללא פינוי. ראש הממשלה יוכל להמשיך ולהכריז בגאון 'אני לא פיניתי ולו יהודי אחד. הם הלכו לבד' ויאיר לפיד יוכל להמשיך ולגונן על הקופה הציבורית מהמיליארדים הכרוכים בעלויותיה של עקירה.
הסדר כזה יוצג בעולם כויתור פלשתיני נאור המוכיח את פלורליסטיותה ודמוקרטיותה של המדינה הפלשתינית הנכונה לכלול בתוכה יהודים. מנגד אבו מאזן יטען שאין עוד סממני שלטון ציוני באדמה שקיבל וכל שנותר הוא סדרני ביטחון מהעולם שגם הם יעזבו בתוך פרק זמן קצר. בקרב המתיישבים תתעורר סערה הגותית סביב השאלה אם להישארות בשטח יש ערך דתי או לא לאחר שהריבון היהודי נטש וההגירה החוצה מערש הולדתו של העם היהודי תתרחש ובמהירות.
נשמע תסריט מבהיל? יתכן, אבל אל תתפלאו אם הוא עולה ממש כעת החדרים האטומים של לבני ועריקאת. כאשר התגובה האוטומאטית של הימין הישראלי לרעיון ההפקרה מתבסס על שיקולי ביטחון תמיד יהיה מי שיחפש וימצא פתרונות "יצירתיים" כדי לסתום את הפה לחוששי ה"כי הם יהרגו אותם", כלשונו של בנט.
הימין הישראלי חייב ובדחיפות לשוב לשיח של זכויות. לחזור ולטעון את טענת הבסיס הפשוטה 'זה שלנו וזהו'. הצד שמנגד עושה את זה ועושה את זה מצוין למרות השקר ההיסטורי הכרוך בכך. הוא עושה זאת טוב ומשכנע את העולם כולו, כולל נתחים נרחבים מדי בחברה הישראלית, שאכן פעם הייתה כאן מדינה פלשתינית שעל חורבותיה צץ הקולוניאליזם הישראלי.
טיעוני ביטחון אינם יכולים לעמוד מול טיעוני זכויות. כל עוד מה שישראל חוששת ממנו הוא הטילים על נתב"ג או הפוגרום הבא על ישוב שהופקר הטענה הבסיסית שתעמוד מול חשש שכזה היא – ממתי הפחד שלכם הישראלים מוחק זכויות של פלשתינים? יש מספיק מדינות קטנות בעולם שמתמודדות עם שטח טריטוריאלי קטן ואינן מנסות להשתלט על שטח שאינו שלהן בתואנת הביטחון. תלמדו להסתדר עם 16 הק"מ באזור כפר סבא. בשביל זה יש לכם את הצבא החזק במזרח התיכון. בעיה שלכם – זה מה שיאמרו לנו אם נמשיך לדבר רק על ביטחון.
חיזרו לדבר זכויות ומהר!
עד כאן הדברים שנכתבו לפני מספר ימים ונגנזו, אך הועלו בשיחות שונות עם אנשי ציבור ופוליטיקאים, אגב, ללא מענה מוחץ, עצוב להודות. כעת, לאחר דבריו של אבו מאזן המציג את רשימת המכולת של דרישותיו והסכמותיו ובהם הצבת כוח רב לאומי בהנהגה אמריקאית הדברים נשמעים בוערים הרבה יותר מכפי שהיו לפני שבוע, ואיתם גם הקריאה שבסוף המאמר הגנוז – חיזרו לדבר זכויות.
(אגב, דרישתו של נתניהו להכיר במדינה היהודית היא משהו שמתחיל להישמע בכיוון, אבל לא מעבר לכך. האיראנים מנסחים את תשובתם לדרישה הרפה הזו באופן מצוין – אם תיפתר הבעיה הפלשתינית תיפתר גם שאלת ההכרה בישראל. מול שיח רפה די בתשובה רפה. מההנהגה הישראלית ניתן לדרוש יותר והטיב לבטא זאת השר בנט בביקורתו על הגברת לבני כשתהה ממתיי אלפי שנות קשר לארץ ישראל הם 'נרטיב' כלשונה של לבני בתשובתה לעריקאת וממתי התנ"ך הוא 'נרטיב')