דוד איינהורן אביו של יהונתן הי"ד שנפל במלחמת לבנון השנייה, מקפיד ללכת כבר שמונה שנים לנחם את המשפחות השכולות ולעודד את רוחן.
גם היום ילך דוד לנחם את משפתו של סרן טל נחמן שנפל ליד עזה, "אני מגיע לכל משפחה, מספר את הסיפור שלנו, וכיצד רויטל ואני החלטנו להמשיך את החיים למרות שיונתן נפל".
לדבריו יש חשיבות בקבלת ההחלטה להמשיך בחיים, כמה שיותר מוקדם, "זה לא פשוט, אבל אסור שהחיים יגמרו. במהלך השבעה יש אפשרות להיכנס לבית המשפחה, אני מציג את עצמי וכולם מאזינים לסיפור האישי שלי, אני חושב שככל שקרובים יותר למועד הנפילה של הבן ניתן לקבל החלטות אפקטיביות יותר".
איינהורן מסביר שדווקא כאב שכול, הוא מצליח יותר לדבר אל ליבותיהם של ההורים השכולים, "הם מרגישים שאני מדבר איתם בגובה העיניים ואני מספר להם איך רויטל ואני ישבנו על המרפסת באותו לילה עוד לפני שהוציאו את יונתן מלבנון.
אני רוצה לומר שאני לא שופט משפחות אחרות, כל אחד והאופי שלו, אבל אנחנו החלטנו שחוזרים לשגרת החיים וממשיכים לתפקד גם למען האחים האחרים. אני לא מאחל לאף אחד להצטרף למועדון השכול, אתה משלם את המיסים מראש ולא יכול לצאת, אבל מי שלא נמצא בתוך זה לא מבין את זה, רק שתי משפחות שכולות שנפגשות מבינות את המשמעות הזאת".
לדבריו אין שום משמעות לעובדה שטל נחמן נהרג בירי כוחותינו, "בכל מלחמה חיילים נהרגים בדו צדדים, הצבא תמיד גם מפיק לקחים ולומד מסקנות".