במדד המשולב עלה. בנק ישראל
במדד המשולב עלה. בנק ישראלFlash 90

בנק ישראל המשיך גם בחודש האחרון במהלך רכישות מטבע החוץ, בעיקר דולרים, על מנת למתן את מגמת התחזקות השקל. נגידת הבנק, ד"ר קרנית פלוג, ממשיכה בנושא זה את מורשתו של קודמה בתפקיד.

הבנק רוכש מדי פעם, כחלק מתוכנית רכישות וגם במסגרת מהלכי רכישה מתוחכמים יותר, כמויות ניכרות של מט"ח, במטרה למתן את התחזקות השקל. על מנת לרכוש את הדולרים ויתר המטבעות, לווה הבנק שקלים מהציבור. אולם מה שהתחיל כשילוב בין שתי מגמות, מניעת התחזקות השקל והגדלת יתרות המט"ח של ישראל, הפך למשקולת לא פשוטה על בנק ישראל ובעקיפין על אוצר המדינה.

כדי להבין את הבעיה נתחיל בנתונים. במחצית שנת 2008 עמדו יתרות המט"ח של מדינת ישראל על כמעט 30 מיליארד דולר. נכון לסוף שנת 2013 עמדו יתרות המט"ח של ישראל המוחזקות בבנק ישראל על למעלה מ‑81 מיליארד דולר.

מדובר בזינוק של למעלה מ‑160 אחוזים בגובה היתרות. כדי לתת פרופורציה, ייבוא הסחורות של מדינת ישראל הסתכם בשנת 2013 ב‑256.3 מיליארד שקלים. שוויין השקלי של יתרות המט"ח של ישראל עמד בתום שנת 2013 על סכום גבוה יותר. הנתון מדהים: בנק ישראל מחזיק יתרות שמסוגלות לתת מענה לכל היבוא של המדינה גם אם לא ייכנס דולר אחד פנימה.

אלא שהחזקת היתרות הללו מהווה גם בעיה לא קטנה. המשמעות של הררי המט"ח הללו היא חשיפה מאוד גדולה לתנודות של אותם מטבעות, ולפיכך כספו של הציבור מוחזק בידי הבנק בסיכון לא פשוט. רק כדי לתת מושג, ירידה של אגורה אחת בערך הדולר את מול השקל, משמעותה הפסד על הנייר של 800 מיליון שקלים. ההפסדים הללו הם אמנם הפסדים תיאורטיים בלבד, אולם השאלה היא מה המשמעות העמוקה שלהם. כדי להתמודד עם הבעיה הזאת מתחיל בנק ישראל בימים אלו בהשקעה של הכספים באופן מושכל יותר, וזאת במטרה להרוויח מעט ולאזן את ההפסדים האפשריים.

אבל הבעיה הגדולה ביותר ביתרות העצומות היא ירידה חדה בטווח הפעולה האפשרי של בנק ישראל. בהנחה שהבנק אינו יכול להגדיל את היתרות עד אין סוף, ככל שהיתרות גדלות כך כמות הכדורים באקדח של בנק ישראל הולכת ופוחתת. ככל שברור לשוק שיכולת הבנק ליצור שינוי קטנה, כך ההשפעה של הצעדים בפועל גם היא פחותה. במצב שנוצר ייתכן שיש צורך לחשוב מחדש על אסטרטגיית ההתערבות, ולקחת בחשבון שגם בנק מרכזי איננו כול יכול. ייתכן שצריך למצוא דרכים אחרות להשפיע על השוק ואולי בכלל כבר אי אפשר לעשות זאת. היכולת של הנגידה פלוג לפעול בתוך הסיטואציה הבעייתית הזאת עומדת למבחן מורכב מאוד ונותר לראות כיצד היא תעמוד בו.

נזקי התת-תעסוקה

מדינת ישראל היא כמעט נס תעסוקתי. במדדי התעסוקה הבינלאומיים היא מציגה מצב כמעט פנטסטי. שיעור השתתפות מערבי לחלוטין בשוק התעסוקה, לצד שיעור בלתי מועסקים נמוך מאוד, אחד הנמוכים בעולם בכלל ובעולם המערבי בפרט. אם מודדים שיעורי תעסוקה באופן שתואם את המצב בעולם המערבי, כלומר מגיל 25 ולא מגיל 15, הנתונים בהשוואה בינלאומית הם אפילו טובים יותר. אולם חשוב לדעת גם מה המדדים הבינלאומיים אינם מודדים ומה הן נקודות החולשה המשמעותיות של שוק התעסוקה בישראל. את האבטלה מודדים בישראל באמצעות השאלה הבאה: "האם בשבוע האחרון עבדת אפילו במשך שעה אחת". כל מי שעונה בחיוב על השאלה איננו נחשב לבלתי מועסק. הסיבה למדידה הזו היא מורכבת, ובעיקרה נובעת מהצורך למדוד אבטלה באותם כלים ובאותן שיטות שבהן מודדים אותה בעולם.

כאמור, אדם לא ייחשב מובטל אם עבד אפילו שעה אחת בשבוע האחרון, אבל לכולם ברור שמי שמועסק במשרה מלאה עובד יותר ממי שעובד במשרה חלקית. זוהי דוגמה אחת לתופעה שהשם הכולל שלה הוא תת-תעסוקה - אנשים שעובדים באופן שאיננו ממצה את אפשרויותיהם. דוגמה נוספת לתת תעסוקה היא למשל מהנדס תוכנה שעובד כמאבטח. נדמה לכם שאין דבר כזה? מתברר שאתם טועים. נכון שזו אינה תופעה נפוצה מאוד, אולם תופעות אחרות של תעסוקה לא תואמת נפוצות הרבה יותר. המשותף לכל תופעות התת-תעסוקה הוא השתכרות נמוכה ותרומה נמוכה לתוצר.

ברור שכפי שלא ייתכן שוק תעסוקה בלי אבטלה, לא ייתכן שוק כזה בלי תת-תעסוקה. אימהות שלא מעוניינות לעבוד במשרה מלאה, סטודנטים שאין להם זמן לעבוד במשרה מלאה ועוד מצבים מעין אלו ימשיכו לספק עובדים במשרה חלקית. מנגד, גם סיטואציה שבה כל עובד יעבוד במקצוע שלו באופן המלא ביותר היא אוטופיה. זה לא יקרה, וזה ברור לכולם. אבל כמו תמיד, השאלה היא מה השיעור של המועסקים בתת-תעסוקה.

המספרים בנושא הם נתונים מורכבים. בעוד שקל למדוד משרות חלקיות והנתון הזה קיים וידוע, תת-תעסוקה איכותית קשה יותר למדידה. הבעיה היא שהפגיעה של תת-תעסוקה איכותית בעובד עצמו ובמשק בכלל היא לא פחות גדולה, ולעתים אף יותר. מדידה של התופעה היא הצעד הראשון. הצעד השני הוא ניסיון לטפל בה, והטיפול צריך להיעשות במישורים רבים: השמה, עידוד הכשרה, יצירת מסגרות תעסוקה ויצירת אופקי מעבר מוסדרים יותר בין מקומות עבודה. ההבנה שנושא זה הוא אחד הקריטיים ביותר לשוק התעסוקה מתחילה כבר לחלחל, אך הטיפול בו עדיין נמצא בחיתוליו.