1. יציאתו של הנשיא לשעבר משה קצב ל"נבצרות" (יצירה לשונית מזעזעת שצריך להוציא מחוץ לחוק), חקירתו, משפטו וכניסתו לכלא היו נקודת השפל הגדולה ביותר בתולדות מוסד הנשיאות.
אולם, כדברי חתן פרס ישראל, הסופר ש"י עגנון, "אין לך דיוטא שאין לך דיוטא אחת למטה הימנה", והמירוץ הנוכחי לנשיאות המדינה מאיים מידי יום לשבור את השיא שקבע משה קצב.
2. נתחיל בלעשות סדר. פרופ' דן שכטמן היקר הוא זוכה פרס נובל, אבל הוא בהחלט לא מועמד לכהונת נשיא המדינה. השופטת בדימוס דליה דורנר היא אמנם נשיאת מועצת העיתונות אך איננה מועמדת לכהונת נשיא המדינה. בני גולדשטיין הוא גם אדם עתיר זכויות מן הסתם, למרות שאינני יודע מהן, אולם גם הוא איננו מועמד לכהונת נשיא המדינה.
יותר מכך, אפילו ח"כ ראובן ריבלין וח"כ בנימין בן אליעזר, אשר נחשבים למי שיש להם סיכוי מסוים להיבחר לכהונת נשיא המדינה, אינם מועמדים לכהונה.
3. הסיפור הוא פשוט וקל, גם הילדים שלי, בני ה-7 מסוגלים להבין אותו. רק מי שהחתים עשרה חברי כנסת על תמיכה במועמדות והגיש את הטופס החתום ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הוא מועמד לכהונת נשיא המדינה.
מי שלא הגיש טופס כזה הוא איננו מועמד לכהונת נשיא המדינה, בדיוק כפי שאני אינני מועמד לתפקיד אסטרונאוט מטעם נאס"א למרות רצוני העז לצאת את האטמוספרה ולשייט בחלל. גם אם אשגר מכתב נמלץ לנאס"א בו אסביר מדוע כדאי לבחור בי לתפקיד הנחשק לא אהפוך למועמד, פשוט מכיוון שנאס"א מקבלת מועמדים לתפקיד בדרכים שונות בתכלית.
4. על מנת שלא לחטוא למציאות חייבים לציין, כי לפחות אחד מה"לא מועמדים", ח"כ ראובן ריבלין, עשה לפחות חלק ניכר מהדרך למועמדות, לאחר שכבר החל בהחתמת חברי כנסת על המועמדות. לריבלין לא תהיה שום בעיה לאסוף את עשר החתימות הדרושות, כך שלדבר עליו כעל מועמד בכוח בהחלט לא יחשב לטעות גסה.
במצב דומה, אם כי קצת שונה מבחינת מפת הסיכויים הסופית, נמצא גם, ח"כ בנימין בן אליעזר, שלא צפוי להיתקל בקשיים בהשגת עשר החתימות הנדרשות וכבר שוחח אישית עם חברי הכנסת הרלוונטיים.
5. לעומת שני חברי הכנסת הנכבדים, אשר אינם בוחלים בעבודת שטח מסודרת ועל כן יכולים להיחשב לפחות כמועמדים בכוח, המועמדים הנכבדים יותר והנכבדים פחות מחוץ לשורות הפוליטיקה, פשוט אינם מועמדים, לא בכוח ולא בפועל.
הצהרות המועמדות שנשמעו מפיהם של אישים חשובים ככל שיהיו, שלא שוחחו עם ח"כ אחד המוסמך מבחינה חוקית להפוך אותם למועמדים, הן מביכות, לא פחות. כשהן נשמעות מפיו של אדם חכם כל כך שזכה בפרס נובל ומפיה של שופטת שככל הנראה מבינה דבר או שניים בחוקים, עולה הרושם שהבדיחה היא גם על חשבוננו. מספיק.