התנדב עם קשישים זה לא דבר כל כך פשוט, פער הגילאים לעיתים מוליד מבוכה ולא תמיד מוצאים על מה לדבר.
בנות סניף סנהדריה של תנועת אריאל בירושלים, התגברו על המבוכה הראשונית ומתנדבות חודשים ארוכים בבית אבות 'בית באייר' בירושלים. בתחילה שיחקו עם הקשישים משחקים, אולם עם הזמן הקשר ביניהן התפתח לידידות עמוקה וקשר קרוב.
"פעם בשבועיים באות בנות חבריא ב' לביית באייר ונפגשות עם הזקנים", מספרת מוריה אברהמי, קומונרית הסניף.
"בחרנו להתנדב שם כי ראינו צורך מצד בית האבות, בנוסף, רצינו לעשות התנדבות בשכונותינו ורצינו לקדם קשר בין דורי ולהיפתח לאנשים מסוגים שונים. בהתחלה, היינו מגיעות עם הפעלה מתאימה כמו חידון נושא פרסים על ראשי ממשלה במדינה ועוד דברים כאלו, עם הזמן הבנו שעדיף שנעמיק בקשר איתם, בדיבור איתם במקום במשחק.
במפגשים פתחנו בפניהם את העולם האישי שלנו והם את שלהם, זה היה מדהים. בכל מפגש, חזרנו הביתה עם הרגשה מדהימה של שליחות, ראינו שהם באמת רוצים את הקשר הזה וצריכים אותו. נכדה של אחת הזקנות סיפרה לנו שסבתא שלה שואלת עליו ומחכה לנו בכל שבוע, הם ממש שמים לב אם יוצא פעם בה לא כולן יכולות להגיע".
אברהמי מוסיפה לספר על חוויות שלה עם הקשישים, "כל אחת באה עם הסיפור האישי שלה, יש כאלו שעלו מארצות שונות, עברו מלחמות. יש גם קשיים, שאלנו את אחת המבוגרות, מישהי שנמצאת על קו הבריאות, על חייה, שאלנו אותה איפה היא היתה גרה רוב חייה והיא התחילה לספר לנו ובאמצע שכחה ואמרה שהיא מצטערת, שהיא לא זוכרת. זה ממש קשה לראות אנשים שמתחילים לשכוח דברים, אך מצד שני זה גורם לנו להעריך כל דבר שיש לנו ולהתמודד עם מצבים שלא תמיד נעימים. המבוגרות מראות לנו את התכשיטים שלהם, שרות לנו, היה קטע מאוד מרגש בו אחת הזקנות, ברוב געגועים לנכדיה, התחילה לשיר לנו- 'כי חיזק בריחי שערייך'. בימים אלו, אנחנו מעבירים את ההתנדבות לחבריא א' ומאחלים להם בהצלחה בהמשך השליחות אותה חבריא ב' התחילה, ברוך ה' המפגשים האלו מדהימים ומחזקים".