כשהיה נער נתקל יצחק שפיאזדה בן ה-22 מירושלים בתוכנה ביתית לתקליטנים, הוא התחיל לחקור אותה, לחבר בין שירים, לשנות מקצבים וגילה שהוא טוב בזה.
הוא הופיע באירועים משפחתיים ובאירועים קטנים של חברים, עם הכסף שהרוויח קנה ציוד משוכלל והמשיך לאירועים גדולים, התחביב הפך למקצוע ושפיאזדה הפך לתקליטן מצליח או כמו שאומרים בלועזית, די- ג'י.
זה סיפור על נער ממוצע בן שש עשרה, שגילה במה הוא טוב והחליט ללכת עם זה עד הסוף ולשמח אנשים.
"תמיד היתה לי אהבה למוזיקה ותמיד השתדלתי לשמח אנשים, לא ידעתי שאני יכול לשלב את שני הדברים ביחד", אומר שפיאזדה. "יום אחד חבר שלי הוריד תוכנה באינטרנט, תוכנה ביתית לדי- ג'י, התלהבתי ממנה והתחלתי לבדוק אותה, לראות מה אני יכול לעשות איתה. מפה לשם התחלתי לחבר בין שירים, לשחק במקצבים, לקחת שיר שקט ולשים אותה במקצב מהיר, לאט לאט למדתי את הדברים ובניתי את עצמי. לא למדתי את זה בצורה מקצועית, לא הלכתי לבית ספר לתקליטנים, לימדתי את עצמי וזה שימח אותי שאני יכול לבוא לאנשים ודרך מה שלמדתי לעשות להם טוב".
שפיאזדה ממשיך לתאר את השתלשלות העניינים. "בהתחלה תקלטתי באירועים משפחתיים, חברים התחילו להזמין אותי וזה התגלגל לעוד אירועים, התחילו להכיר אותי. התחלתי עם רמקול אחד קטן וציוד מאוד פשוט, אבל בהמשך, ככל שעשיתי יותר אירועים והתחלתי להרוויח יותר כסף יכולתי לקנות לעצמי ציוד יותר משוכלל וחדיש".
אתה חושב שהמקצוע הזה נתפס כמשהו חילוני, או שגם בחתונות דתיות יכול לבוא תקליטן ולא תזמורת?
"זה מקצוע שקיים בחברה שלנו אבל יותר באירועים כמו בר מצוות, בת מצוות, אירועים קטנים. בחתונות זה פחות נתפס, ואני חושב שיש קשר לזרם הדתי שכל זוג מגיע ממנו".
איזה מוזיקה אתה הכי אוהב?
"אני נהנה מכל סוגי המוזיקה, אבל בעיקר שומע מזרחי. אני מנגן הכל ושומע הכל, לכל מוזיקה יש את הרגע היפה שלה, הרגע בחיים שמתאים לה. אני לא אשמע טראנס כאשר אני יושב, נרגע וחושב מחשבות על החיים, אבל אם אני רוצה לרקוד ולשמוח, לטראנס יהיה יותר מקום. לכל מוזיקה יש את הזמן שלה, ואת הרגע בחיים אליו היא נתפסת".