שאלה: אשתי לא נותנת לי לנוח! משגע אותי שבכל פעם שאני מתיישב לרגע על הספה או פותח איזשהו ספר, מיד היא מפילה עלי איזו מטלה. "תעשה כך וכך, תקום, תלך...". אני מרגיש שפשוט קשה לה לתת לי לשבת ולנוח, אפילו לכמה דקות. למה היא לא יודעת לפרגן לי? יש לי הרבה דוגמאות לפרט לך... מאוד קשה לי עם זה!
תשובה:
שלום לך שואל יקר,
רק מהתיאור שלך הרגשתי את התסכול ואפילו את הכאב שלך מהמצב. מבין המילים שכתבת היה נדמה לי כי ההרגשה העיקרית שלך הינה: 'לאשתי לא אכפת ממני...'. כלומר, אם היא לא מאפשרת לנוח, לא מפרגנת רגע של כוס קפה, של קריאת עיתון, או סתם של שכיבה על הספה... נשמע שלא אכפת לה ממני. היא רק רוצה שאני אעבוד, אעשה ואתאמץ.
וזו בהחלט הרגשה קשה שאולי גם מרחיקה ביניכם. אם כך, אתה שואל בעצם, איך מתמודדים עם המצב? והאם ניתן לעשות שינוי?
כפתיחה לדברים, חשוב לי לנסות ולתאר לך את הסיבות האפשריות להתנהגות זו אצל אשתך.
איני מכירה את אשתך, אך תכונה ידועה של נשים זה הרצון שלהן לחוש את הבעל קרוב ומחובר אליהן. ייתכן מאוד שכאשר אשתך רואה שאתה קורא עיתון, שוכב בספה, או שותה כוס קפה (בלעדיה...), היא מיד (באופן לא מודע...) מרגישה שאתה מתרחק קצת, והיא מחפשת את הדרך לחבר אותך בחזרה אליה. הדרך הפשוטה עבורה לעשות זאת זה "להפיל" עליך משימות. רק שלא תתנתק ממנה, שתישאר מחובר...
סיבה נוספת אפשרית לכך קשורה לעומס המטלות של אשתך. איני יודעת באיזה מצב אשתך נמצאת כאשר אתה נח, אך ייתכן שאשתך מרגישה שהיא עובדת ומאמצת, ואילו אתה זקוק שוב ושוב למנוחה. סביר להניח (אם זו המציאות) שקשה לה לראות אותך נח בעוד היא עובדת ועמלה.
סיבה שלישית שקשורה לשתי הסיבות הקודמות שציינתי, הוא הצורך בתחושת שותפות. אחד הצרכים המרכזיים בנפשה של אישה הוא הצורך בחוויה של שותפות. שאנחנו ביחד. צורך זה מתבטא בכיוונים רבים, ואחד מהם הוא השותפות בעבודות הבית, או לפחות באחריות על הנעשה בבית. נשים רבות חשות שהבעל שלהם אינו מחובר מספיק לנעשה בבית, שהוא שקוע בעניינים שלו ומתוך כך הן מנסות "בכוח" לגרום לו להיות מעורב.
כמובן שייתכנו עוד סיבות נוספות וייחודיות בתוך הזוגיות שלכם, אך חשוב היה לי לתאר את הסיבות הכלליות על מנת לסייע לך להבין שאין מדובר (לדעתי..) בחוסר אכפתיות או ברצון לעשות לך "רע", אלא מצרכים נפשיים שמחפשים גם כן להתמלא.
כיצד ניתן להתמודד עם הקושי הזה?
מכיוון שאישה זקוקה לחוש כי בעלה מחובר אליה, כדאי לנסות, רגע לפני שאתה מתיישב לנוח, לגשת אליה לומר לה כמה מילים חמות ומעריכות, ובנוסף לציין שאתה זקוק לכמה דקות של מנוחה. באופן זה שאתה משדר חיבה כלפיה, וגם משתף אותה בצורך שלך, היא לא תחוש שאתה מתרחק ממנה. להפך. הפניה אליה תמלא אותה בהרגשה טובה של אכפתיות ורגישות, ובעז"ה גם תיתן לה את הכוח לפרגן לך, ולהעניק את המרחב שאתה זקוק לו.
דבר נוסף, אם אכן מדובר על עומס מטלות שיש לאשתך, חשוב לומר מראש, רגע לפני המנוחה, שאתה תשמח לעזור ותעשה בעז"ה כך וכך... אבל לפני כן אתה זקוק לכמה רגעים של מנוחה. ברגע שאשתך תדע שאתה כן מתכוון לסייע, שאתה ערני לעומס שמוטל עליה, ושאתה לוקח חלק מהמשימות על עצמך, זה יכול להרגיע אותה, ושוב יחזק את הכוח שלה לאפשר לך את הזמן שאתה זקוק לו.
עניין נוסף וחשוב לא פחות - תזמין אותה לנוח יחד איתך. אתה מכין לעצמך כוס קפה? תציע לה לשתות גם כן. תזמין אותה לשבת איתך ולהירגע קצת. וכמו כן, בלי קשר למנוחה שלך, חשוב מדי פעם לנסות ולהציע לה לנוח, לשבת, לעשות הפסקה. לשתות תה. לשכב קצת. הצעה זו שלך, יכולה לחזק את ההרגשה הטובה- שאכפת לך ממנה! ובנוסף לכך, כשהיא תרגיש שאתה מפרגן לה, זה ייתן לה את הכוח לפרגן לך בחזרה.
לסיכום הדברים, חשוב לי לומר שאני בהחלט מבינה את התחושה שלך, ועם זאת, אני מאמינה כי ברגע שתצליח לשלב את התייחסות לצרכים הנפשיים של אשתך, התמונה יכולה להשתנות לטובה.
וכמו שאומרים תמיד, שיחה טובה, ברוח נעימה ומכבדת על נושא זה, יכולה גם כן לסייע, לחזק הבנה, ולהביא בעז"ה לשינויים שהנך חפץ בהם.
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית. מנחת סדנאות ומרצה. קליניקה בירושלים וביד בנימין. לתגובות: otsarpnimi@gmail.com