בלש זמני, שאול בצר - 219 עמ', ידיעות ספרים
קוראי ספרי הבלשים מתחלקים לשני סוגים עיקריים. בשביל הראשון קריאת ספר בלשי היא חוויה הדומה למחקר מודרני. במאה העמודים הראשונים מגבש הקורא את השערת המחקר, ובסיומם הוא כבר פתר את חלק הארי של התעלומה.
ביתר עמודי הספר הוא עסוק רק בלאשש או להפריך את ההשערה שגיבש לעצמו. בשביל הסוג השני של הקוראים מדובר בהרפתקה. קורא מן הסוג הזה מגשש בנבכי העלילה הבלשית כסומא באפלה. כל תפנית בעלילה מפתיעה אותו. את האקדח מן המערכה הראשונה שיורה במערכה האחרונה הוא יזהה תמיד רק במערכה האחרונה, לא עמוד אחד קודם. להשלמת התמונה יש לציין שאני נמנה על סוג הקוראים השני. רעייתי שתחיה נמנית לעומת זאת על הסוג הראשון.
עלילת 'בלש זמני' חביבה למדי. הבלש מתבקש להתחקות אחר עקבותיו של אדם שנעלם לפני שנים רבות, ותוך כדי כך מגיע למקומות רחוקים ומעלה מהאוב פרשה ביטחונית מוזרה. כמו במרבית ספרי הבלשים, לא תמצאו גם בספר הזה עומק מיוחד. הדמויות משורטטות היטב, מאופיינות מאוד, הבעיה היא שיש יותר מדי. אפשר היה בקלות לוותר על שתי דמויות ועדיין להישאר עם עלילה טובה. סבך הדמויות מקשה על המעקב אחרי כל אחת מהן, מעקב המאפיין את הקריאה בספר בלשי.
כעיתונאי קריאת הספר נחמדה אפילו יותר, זאת משום שהגיבור הראשי, הבלש הזמני, הוא עיתונאי במקצועו הבלתי זמני. למעשה הספר נע בין שתי תעלומות: התעלומה הבלשית העיקרית והתעלומה האישית של המספר, הבלש הזמני מיכאל קריגר.
קורא מהסוג השני, כמוני, ימצא את הספר מאוד נעים לקריאה. תפניות העלילה מפתיעות כדבעי ועלילות המשנה מותירות גם הן טעם טוב. קורא מהסוג הראשון לעומת זאת עלול למצוא את הספר קצת מרגיז. העלילה בנויה כך שניתן לאתר את ה"רע" בשלב מוקדם יחסית, אולם הרמיזות לפתרון התעלומה בחלקו הראשון של הספר דלות מאוד. כמו מרבית ספרי הבלשים, גם הספר הזה מסתיים בטוב, בפתרון התעלומות ובסגירת כל הקצוות. כמה חבל שבחיים התמונה בדרך כלל יותר מורכבת.