עצרת חרדית בירושלים
עצרת חרדית בירושליםהלל מאיר

רב המשותף / הרב אריאל בראלי, דיין בית הדין לענייני ממונות בשדרות ומרבני 'דרך אמונה'

חשוב היה שהציבור הדתי-לאומי יגיע לעצרת ויתחבר לעקרונות המשותפים בינינו לבין הציבור החרדי. ורבים הם החיבורים - מקול המולה של תורה הבוקע בלילות שבת מישיבת פוניבז', התמימות הנסוכה על פניהם של נערים היוצאים מתלמודי התורה בשעות הערב המאוחרות, שירי הדבקות הבוקעים מהטיש החסידי, טיולי השבת של משפחות ברוכות ילדים שהולכים בשלווה ובאחדות ועד למפעלי החסד הפתוחים לכל נצרך. כל זאת ועוד שאר נקודות טובות וברוכות שתקצר היריעה מלפרטן. רב המשותף על המפריד.

הציונות הדתית נסמכת על שולחנו של הרב קוק ומתורתו למדנו כלל חשוב: גדול קידוש השם מחילול השם. כאשר ישנה מציאות מורכבת שיש בה ממד של חילול שם שמיים וצד של קידוש שם שמיים, עלינו להתמקד בטוב ולהתעלם מהרע. זו דרכה של הציונות הדתית מאז ומעולם, להיות שותפה לדברים מורכבים שחושך ואור משמשים בהם בערבוביה.

כך העיד הרב אריאלי על הרב קוק: "ענוותן גדול היה, מהנעלבים ביותר ומהסולחים באמת אף לאלו שהעציבו את רוחו הטהורה, ושמעתי כמה פעמים מפיו הקדוש שהיה מתפלל עליהם בכל יום שלא ייענשו חלילה בסיבתו, והיה משתדל בכל כוחו להטיב להם בעת הצורך".

בשנת תרפ"ד, כאשר מצבם הכלכלי של הישיבות היה בכי רע, נסע הרב קוק כדי לגייס כספים והתייצב בראש משלחת ראשי ישיבות, למרות שהאחרונים התקיפו את הציונות ואותו. כך הרב חלפון הכהן קרא לתרום לקרן היסוד ולהשתתף בהקמת מדינת ישראל, למרות שהכיר היטב את גישתם של ראשי הציונות הדוגלים בסיסמה "הציונות אין לה דבר עם הדת".

ואם הדברים נכונים כלפי הציבור החילוני, קל וחומר שיש להפנות גישה זו כלפי הציבור החרדי. החיבור הזה נצרך דווקא בתקופה שהברית הפוליטית עם מפלגת יש עתיד מביאה אותנו לשפל שאין כדוגמתו ביחס לצביונה היהודי של המדינה.

ולגופה של הפגנה: לבסוף הצטרף השיקול של כבוד תורה ביחס לפרסום הפוגע בעיתון 'יתד נאמן', ובזה היו דעות שונות. החל ברב מדן, הרב שמואל אליהו והרב אליקים לבנון שהגיעו, וכלה ברב מלמד והרב דרוקמן שלא הגיעו. אולם העיקרון מוסכם על כולם: רב המשותף בינינו לבין אחינו החרדים, בייחוד לאור דברי רבנו סעדיה גאון "אין אומתינו אומה אלא בתורותיה".

נרבה באהבת ישראל כלפי כל המגזרים וכך נקדם את בניין הבית השלישי שייבנה באהבת חינם.

לא זו דרכה של תורה / הרב רונן נויברט, מנכ"ל ארגון רבני 'בית הלל'

כקצין בדרגת רס"ן במילואים, כמי ששירת שש שנים בצה"ל, השתתף במבצעים מיוחדים ואיבד חברים שנפלו בקרב, הדבר בוער בקרבי ואיני יכול להחריש. מקוממת אותי הקריאה של חלק מרבני הציונות הדתית להשתתף בהפגנת החרדים נגד הגיוס לצה"ל.

התורה יקרה לנו מפז. אנו כולנו אוהבי תורה ולומדי תורה. בנינו ובנותינו ממלאים את ספסלי הישיבות, המכינות והמדרשות ברחבי הארץ. אלפי רבנים שהצמיחה הציונות הדתית מרביצים תורה ומנהיגים קהילות מדן ועד אילת.

במשך 65 שנות קיומה של המדינה הוכחנו שאפשר לשלב את השירות הצבאי עם לימוד התורה. ידענו להוציא גדולי תורה לצד לוחמים ומגינים דגולים. הכיצד יעלה על הדעת להשתתף בהפגנה שקוראת נגד שירות העם והמדינה? האם ניתן לבגוד בערכי היסוד שעליהם התחנכנו?  מהו המסר שאנו מעבירים לילדינו ולתלמידנו?

עלינו לקרוא בתוקף את הקריאה של משה רבנו "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!". אנו נמצאים בזמן של מלחמת מצווה, מצב שבו אין פטור לאיש, כלשון המשנה: "במלחמת מצווה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". השירות בצבא הוא מצווה מדאורייתא, אשר אינה פחותה בדרגתה מלימוד התורה!

עלינו להתנגד בכל תוקף למגמה זו של רבנים ומנהיגים מתוכנו אשר הסכימו לקפל את הדגל וקראו להשתתף בהפגנה. שומה עלינו להעביר לילדינו ולמכרינו מסר חד שזו לא דרכה של תורה. אי השתתפות בהפגנה אינה בבחינת ביטולה של תורה אלא קיומה.

השתמטות של ציבור שלם הנושא את דגל התורה משירות צבאי היא בגדר חילול השם, כדברי הרמב"ם: "יש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם החסידות. דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עברות - הרי זה חילל את השם". תמוה הדבר שרבנים ומנהיגים מקרבנו נותנים יד לחילול השם הגדול הזה, במקום להציב דוגמה חלופית של תלמידנו הנפלאים הדבקים בתורה ומשרתים באמונה את מדינת ישראל.

שתי עצות לי לאחינו החרדים. אם אכן לימוד התורה שלכם מוקדש לטובת עם ישראל, לכל הפחות השתתפו בתפילה לשלום חיילי צה"ל. לא יעלה על הדעת שהישיבות ובתי הכנסיות שלכם יחרימו תפילה חשובה זו. יתרה מזאת, נצלו את ההזדמנות לדרוש מהצבא להקים ישיבות בתוך בסיסי צה"ל. בניכם אשר יתגייסו ונפשם חשקה בתורה ילמדו בישיבות אלו. כמו כל החיילים הם יקיצו עם שחר, ישרתו בתוך הבסיסים בלימוד תורה עד שעות הלילה המאוחרות ויצאו לחופשות קצרות בלבד, כמו כל חייל. שאר החיילים בבסיס יראו אותם וירגישו את תרומתם לקדושת המחנה, ומי יודע, אולי חלק מהם יצטרפו לספסלי הלומדים בישיבה הצבאית.

אם תהיו מוכנים לשקול הצעות מעין אלו, אם תפגינו סולידריות עם החברה הישראלית ועם חיילי צה"ל, אני מתחייב לשקול את עמדתי מחדש.

לא נגד, בעד / יהושע בורשטיין, אברך, איש חינוך ומגשר

הייתי שם בין מאות האלפים. הייתי שם וחשתי עוצמה של אנרגיה חיובית.

חיפשתי את הנגד אבל ראיתי רק בעד. בעד האחדות, בעד התורה, בעד עם ישראל, בעד כבוד שמיים.

התבוננתי בפרצופים וראיתי רק רצון טוב, רצון שיהיה טוב ושלומדי התורה יוכלו לעמול בתורתם.

הדמעות זלגו לי מאליהן כשמאות האלפים קיבלו פה אחד עול מלכות שמיים, וכששמעתי יהודים חסידים וליטאים שרים במלוא גרון "אדון הסליחות" במנגינה הספרדית המקורית.

כל כך הרבה תמימות ופשטות הייתה שם. פשוט אין לי מילים לתאר. גם כשחלפה בעזרת הגברים חיילת עם מכנסיים היא לא זכתה אפילו להערה הקטנה ביותר.

הבעד המשיך גם במעגלי הריקוד הספונטניים בשירי "כי כל פה לך יודה", ו"אנא עבדא דקודשא בריך הוא" נלהבים.

הבעד היה גם ביחס למשטרת ישראל ("משטרת הציוינים") שאחד המארגנים הודה לה במערכת ההגברה על כל ההשקעה ועל אלפי השוטרים שאבטחו את האירוע.

אבל כל הזמן שאלתי את עצמי: למה, ריבונו של עולם, במעמד כל כך מיוחד וכל כך חיובי הציבור הדתי-לאומי כמעט שלא נמצא? הרי אם גם הדתיים-לאומיים היו משתתפים, אני כמעט בטוח שגם בשמיים היה באמת כבר קורה משהו דרמטי.

נכון, ייתכן שכמה חדי מקלדת ביזו את רבנינו. אבל הייתי שם וראיתי בפנים של האנשים שאותם חדי מקלדת ממש לא מייצגים אותם. ראיתי רק טוב וחיובי ובעד.

חבל, חבל שכמה "מנסחי מדיניות" הורסים במחי מקלדת כל כך הרבה רצון טוב לאחדות.

אולי באמת הם גם לא ממש מתכוונים לפגוע, אלא שהם חיים עדיין בפסיכולוגיה פשקווילית, ובתוך תוכם הם גם ממש בעד.

תשובות הגולשים:

פספסנו / בני יעקובי, אלעד

ראשית, הציבור הדתי-לאומי והציבור החרדי על כל מחלוקותיהם מסכימים שלימוד תורה הוא ערך עליון. בימים אלה אנו עדים להשפלת לימוד התורה בארץ הקודש, לא רק כלפי הציבור החרדי אלא כלפי שומרי התורה כולם. החל מגיוס בכפייה וכלה בהארכת שירות ההסדר. מן הראוי היה שנשלב ידיים עם הציבור החרדי בעת הזו ונמחה יחד איתם, לא על השירות בצבא אלא על זילות התורה.

אילו השכלנו להשתתף כולנו בהפגנה קולנו היה נשמע, ודעתנו בעד שירות בצבא אך נגד פגיעה בתורה הייתה נשמעת אף היא. קטונתי מלומר לרבותינו כיצד עליהם לנהוג, אך לצערי פספסנו.

הצעד הראוי: להתעלם / משה ליבוביץ, ירושלים

הציבור הדתי הוא זה שמשקף את הדרך של שומרי תורה ומצוות מדורי דורות. מעולם לא היה מצב שכל יהודי היה לומד בישיבה במשך שנים.

בציבור שלנו ב"ה כל יהודי מקבל השכלה תורנית בסיסית, ויש שלומדים יותר, ויש מיוחדים שמשקיעים כל חייהם בתורה. רוב הציבור עובד לפרנסתו, מקיים תורה ומצוות ועוסק בתורה. כך היה תמיד וכך יהיה. החרדים הם שהפכו את היוצרות.

המחאה מוּנעת מעסקנים ופשוט צריך להתעלם מהם.