מערכת המשפט לא מאירה פנים לציבור החרדי. רק בשבועות האחרונים יצאו שני פסקי דין של בית המשפט העליון אשר נתפסו שם כהתנכלות ממש. האחד הוא עצירת התמיכות לבחורי ישיבה בגיל גיוס על ידי בג"ץ, לפחות עד שהכנסת תשלים חקיקת חוק חדש המסדיר את גיוס החרדים, או עד ששר הביטחון יאפשר לצה"ל להתחיל לגייס חרדים כמו כל אזרח יהודי אחר במדינה.
פסק הדין השני הוא כמובן דחיית ערעורו של ראש עיריית בית שמש היוצא, משה אבוטבול, על פסילת תוצאות הבחירות האחרונות בעירו. העובדה שהיה מדובר בפסילה תקדימית גרמה לחרדים תחושת קיפוח גם הפעם, למרות שקשה למצוא ולו חרדי אחד שמפקפק בחשדות המשטרה כי בעיר פעלה מערכת זיופים רחבה, שלכל הפחות הגדילה משמעותית את הפרש הקולות המצומצם לטובת אבוטבול.
ובכל זאת, אם מבקשים החרדים למצוא נקודת אור קטנה במערכת המשפט שהתעוררה לפתע ומבקשת לשנות סדרי עולם שנהגו אצלם מימים ימימה, הם יכולים למצוא אותה דווקא אצל שופט בית משפט השלום בירושלים הישאם אבו שחאדה. הוא חילץ השבוע שני בחורי ישיבות חרדים מכתב אישום פלילי, ומנע למעשה מרשויות המכס מדיניות מפלה נגד חרדים.
התקינות הפוליטית מקשה לומר לפעמים אמיתות מביכות, אבל אנחנו נתגבר ונאמר כי יש עבירות ששכיחותן במגזרים מסוימים גבוהה בהרבה ביחס לשאר חלקי האוכלוסייה. דוגמה מובהקת היא המעורבות הגבוהה של המגזר הערבי בתאונות קטלניות. מחקרים של השנים האחרונות הצביעו על מעורבות של כ‑80 אחוזים יותר ממספרם היחסי באוכלוסייה. נתון אחר הוא שכיחות רצח נשים בעדה האתיופית שאולי היה יכול להיות מוצנע יותר, כמו השכיחות הגבוהה באופן כללי של מקרי רצח בקרב העדה, לולי היה מדובר במכפלה מדהימה של פי 20 משיעורם באוכלוסייה הכללית. לומר שגברים מעורבים בפלילים יותר מנשים מותר דווקא. גם משום שהסטטיסטיקה מלמדת שבכל שנה מוגשים כתבי אישום נגד גברים יותר מפי עשרה מאשר אלו המוגשים נגד נשים, וגם כי הנוהג הוא שכללי התקינות הפוליטית לא חלים משום מה על חסרונותיו של המין הגברי.
גם לחרדים יש ענפי פשיעה שהם מככבים בהם. אחד מהם, כך מסתבר, הוא הברחת סיגריות מחו"ל דרך המסלול הירוק של המכס בנתב"ג. כ‑1,200 מבריחי סיגריות בשנה בממוצע נתפסו במסלול הירוק בשנים האחרונות. חלק גדול מהם, כך מעידים אנשי המכס, הם בחורי ישיבות שהתפתו לעבור על החוק ולהרוויח כמה אלפי שקלים בהברחה כזו. אחד מהם הוא בחור בשם יונתן שיצא מהארץ לפני כמעט שלוש שנים וכעבור יומיים כבר היה בדרכו חזרה. הוא ניסה לעבור במסלול הירוק, אבל אז לאסונו הוא נקרא לבדיקה על ידי פקיד המכס שמצא במזוודתו לא פחות מ‑95 קרטונים של סיגריות. המטען כלל חמישים קרטונים של סיגריות וינסטון, עשרים וחמישה של LM ועשרים קרטונים של קאמל. סך המיסים על כמות כזו של סיגריות מסתכם ב‑12,200 שקלים של מס קנייה, ועוד 2,400 שקלים למס ערך מוסף.
החוק מאפשר לרשויות המכס לבחור במקרה כזה באחת משתי האפשרויות: העמדה לדין פלילי או הסתפקות בקנס מנהלי, כזה המכביד על הכיס אך ממלט את בעליו מהליך משפטי יקר, מהרשעה ואפילו ממאסר של ממש. את יונתן, יחד עם עוד בחור ישיבה שנתפס על אותם דברים בטלים, החליטו במכס להעמיד לדין פלילי דווקא. זאת בין השאר בשל כמות הסיגריות הגדולה שהבריח כל אחד מהם. אלא שהסנגורית של השניים גילתה מסמך מאיר עיניים שהיה מונח בכל אחד מתיקי החקירה. במזכר שהופיע בתיקים נכתב שאחד הטעמים שבגללם יש להעמיד את השניים לדין פלילי הוא לשם הרתעה של מגזר בחורי הישיבה החרדיים המככב בתעשיית ההברחות במסלול הירוק, שעל פי אנשי המכס, הפכה למכת מדינה.
השופט אבו שחאדה קבע כי מדיניות אכיפה שמבוססת על השתייכות מגזרית של אדם אינה חוקית. השופט ביטל את כתב האישום נגד השניים, כאשר הוא כמובן מניח למכס לפעול נגדם ברמה המנהלית. אבו שחאדה הסתמך בין השאר על פסק דין של בית המשפט העליון שהמתיק את עונשו של שודד, מסתנן מאפריקה, שהיכה ושדד אישה בתל אביב. השופט צבי גורפינקל, מבית המשפט המחוזי בעיר, גזר עליו ארבעים ושניים חודשי מאסר, עונש חמור מהמקובל לעבירה מהסוג הזה. גורפינקל נימק את חומרת העונש בצורך להרתיע את קהילת המסתננים ולבלום מגמות של התגברות פשיעה בקרבה. השופטת אסתר חיות, בהסכמת שניים מחבריה בבית המשפט העליון, הפחיתה את העונש בעשרה חודשים, אל עבר רף הענישה המקובל, כשהיא קבעת שפסק דינו של גורפינקל "מבוסס במידה רבה על הכללות שלא היה להן מקום".
אבל החלק המעניין באמת בהכרעת הדין של אבו שחאדה הוא השימוש שהוא עושה במבחר מפסקי הדין שניתנו נגד הציבור החרדי בשנים האחרונות, כשהוא מבקש לבסס את הכרעתו לבטל את כתב האישום נגד השניים. וכך כותב השופט: "בפסיקה נקבע שאין מקום לעשות הפליה לטובה של בחורי ישיבה שתורתם אומנותם בהשוואה לסטודנטים בהשכרת דיור מסובסד (פסק דין של בג"ץ משנת 1999 - י"ש). בנוסף, נקבע שאין להפלות לטובה בחורי ישיבה שתורתם אומנותם בענייני הנחות מארנונה לעומת סטודנטים (פסק דין של בג"ץ משנת 2001 - י"ש). הבסיס לביטול הטבות יתר שניתנות לבחורי ישיבות במקרים שציינתי הוא, בין השאר, היעדר קיומה של זיקה עניינית בין אותה הטבת יתר לבין עובדת היותם בחורי ישיבה, ואשר תצדיק הפלייתם לטובה ביחס לקבוצות אחרות באוכלוסייה (כגון סטודנטים). על אותו משקל, כפי שאין להפלות לטובתם של בחורי ישיבות בקבלת זכויות אזרחיות כאלה ואחרות, בהיעדר בסיס מוצדק לכך, כך גם אין להפלות לרעתם בכל הנוגע לדרך אכיפתן של נורמות מהמשפט הפלילי, וזאת בהיעדר קיומה של זיקה עניינית בין עובדת היותם בחורי ישיבה לבין דרך האכיפה שיש לנקוט בה בעניינם".
ההסתה ועונשה
העונש שגזרה שופטת בית משפט השלום בירושלים, חנה מרים לומפ, על ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, השייח' ראאד סלאח מחאג'נה, הוא תקדימי אך בלתי נמנע. סקירת גזרי הדין שניתנו במשך השנים על הסתה לאלימות שהובאה בפני בית המשפט (רשימה מאלפת המורכבת כולה ממורשעים ערבים ומורשעים מפעילי הימין. פעילי שמאל, ועדי עובדים או שאר מחוללי מהומות לא נשפטים בישראל על עבירות שכאלו) אמנם לימדה כי אף אדם לא ישב עדיין מאחורי סורג ובריח בשל הסתה לאלימות (להבדיל מהסתה לגזענות) והשייח', אם לא יומתק דינו בשורת הערעורים הצפויים על פסק הדין, עתיד לשבת בכלא שמונה חודשים. אך אם השופטת לומפ לא הייתה פוסקת למאחג'נה מאסר בפועל, הרי שחמש השנים של עבירה להסתה לאלימות היו הופכים לאות מתה. החוק והפסיקה קובעים כי הסתה לאלימות היא כזו הטומנת בחובה הסתברות גבוהה להתפרצות אלימה, ומחאג'נה, שנואם אל מול המון ערבי סמוך להר הבית לפני תפילות יום השישי וקורא לפתיחה באינתיפאדה שלישית, עונה על כל הקריטריונים, ובהידור.
מי שאינו ערבי אך צריך לקרוא ללמוד היטב את ההליכים בעניינו של מחאג'נה הם מנהיגיו הרוחניים של הציבור הדתי והחרדי. במהלך המשפט צריכה הייתה המדינה להוכיח ארבעה מרכיבים בהתנהלותו של השייח' המביאים את דבריו אל גדר ההסתה לאלימות. מעמדו של הדובר, אפיון של קהל שומעיו, נושא הנאום ותוכן הדברים, כל אלו צריכים להצביע על סיכון ממשי לפריצת אלימות. התזה שהציגה המדינה ושהתקבלה על ידי השופטת היא כי לפחות בשלושה מהקריטריונים הללו האפיון הדתי הוא אפיון מכריע. או במילים אחרות, מנהיג דתי שנושא דברים אל מול קהל דתי בנושאים דתיים, דבריו יכולים להיחשב ביתר קלות להסתה לאלימות. הרשעת מחאג'נה תחזק בעתיד הקרוב את הביטחון של הפרקליטות בסיכוי של כתבי אישום נגד מנהיגים דתיים בהסתה לאלימות. גזר דינו החריג של השייח' יאלץ את הפרקליטות ואת מערכת המשפט להחמיר גם בעונשם של מנהיגים יהודים, כדי להוכיח כי אין בחודשי המאסר שנגזרו על ראש התנועה האסלאמית משום משוא פנים.