מתנחל בע"מ

"עניין אישי" עם עמיחי אתאלי. 33. תושב תקוע. נשוי לאלישבע ואב לארבעה. בעל חברת יחסי ציבור ודובר מועצת יש"ע

התחלה: לפני 33 שנים. נולד וגדל ברובע היהודי בירושלים. "כל שנות ילדותי המסעירות, המורכבות והמרתקות עברו ברובע". בן הזקונים מבין שישה אחים ואחיות.

הורים: יוסף ולאה אתאלי, ילידי צרפת, הדריכו יחד בסניף בני עקיבא בפריז. נישאו בגיל 21 ועלו ארצה מטעמי ציונות. האב כלכלן, עבד בשירות הציבורי. האם עבדה בסוכנות היהודית. כיום פנסיונרים.

הרובע היהודי: לאחר עלייתם לישראל התגוררו ההורים בקיבוץ שדה אליהו. כמה שנים לאחר מלחמת ששת הימים קבעו את ביתם ברובע היהודי בעיר העתיקה. "הם היו מהמשפחות הראשונות שהתיישבו במקום".

ילדות: גדל במשפחה מלוכדת וחמה. "הפער ביני לבין אחי הגדול הוא 19 שנים, אבל תמיד היינו מלוכדים וקשורים מאוד". התחביב המועדף עליו כילד היה טיפוס על גגות הרובע. "הייתי ילד מאוד שובב ומלא מרץ".

בית ספר: את לימודי בית הספר היסודי העביר ברובע. "בשבילי בית ספר היה יותר למטרות חברתיות ופחות לימודיות". בעקבות זאת, לאחר השירות הצבאי נאלץ לפני הכול להשלים בגרויות.

רצח האח: היה בן עשר וחצי כשאחיו, אלחנן אתאלי הי"ד, נרצח ברובע המוסלמי בירושלים בערב חג הפורים שנת תשנ"א, שלהי מלחמת המפרץ הראשונה. האח נרצח כשצעד בסמטאות העיר העתיקה סמוך לישיבת עטרת כהנים. "הרצח הזה השפיע מאוד על חיי".

חנן פורת 1: האח אלחנן הי"ד היה אחד התלמידים הקרובים לחנן פורת ז"ל. "הוא אימץ את אלחנן כאח גדול. חנן פורת היה רב ומורה נערץ לתנ"ך ולימד את אלחנן בכמה ישיבות". 

חנן פורת 2: לא שוכח את הספדו של פורת ז"ל בלוויית אחיו. "קולו הרועם לא יוצא לי מהראש עד היום". הקריא את פרק כ"ב בתהילים "למנצח על איילת השחר", שמוסיפים לתפילה בפורים ונשבר כשהגיע למילים: "א‑לי, א‑לי, למה עזבתי".

השכול: בשנים הראשונות, בגלל היותו הצעיר במשפחה, היה "קצת מחוץ לשכול". זוכר כיצד במהלך ימי השבעה שיחק עם הנפצים שקנה לקראת פורים. "רק בשלבים מאוחרים יותר התחלתי בעיבוד עמוק של האבל".

הרוצחים: שני צעירים ערבים, תושבי הרובע המוסלמי. "היו צעירים מאחי וחמושים בסכינים. הם שחטו אותו באכזריות. לא נתפס כמה רוע ושנאה צריך בשביל זה". חצי שנה לאחר הרצח נעצרו על ידי כוחות הביטחון ונכלאו.

עסקת שליט: הרוצחים שוחררו בעסקה. כעיתונאי גילה זאת במקרה. "זו הייתה בעיטה חזקה בבטן. זעזוע שלקח חודשים להירגע ממנו". ככל הנראה הם גרים ברובע המוסלמי, שתי דקות מבית ההורים. "מאוד מטרידה המחשבה שייתכן שמדי פעם הם חולפים על פנינו ברובע".

סרט על האח: את סרטו 'מסע בעקבות אלחנן' יצר בפרויקט גמר במגמת תקשורת בישיבה התיכונית כפר הרוא"ה. "כחלק הכרחי מעיבוד האבל היה לי חשוב לתעד את מסע השכול הפרטי שלי".

הרב נריה: כשהיה תלמיד בכיתה י' נפטר ראש הישיבה הרב משה צבי נריה זצ"ל. "הוא היה מאוד אבהי וחם כלפיי".

מכינה: בוגר המכינה בעצמונה. "תקופה מדהימה בחיי". המראות מהגוש חקוקות בלבו. "נהניתי ללכת יחף על הדיונות בחוף הים. פשוט פסטורליה".

צבא: כאח שכול נדרשה חתימת הורים לאישור הגיוס לקרבי. בצעד משותף הוחלט שיגויס לחיל המודיעין. "זה היה מבחינתי ויתור גדול". בצבא עסק בחקר מודיעין. "למרות הצער שבוויתור על שירות כלוחם, עשיתי דברים מעניינים בליבת העשייה של הצבא באותה תקופה".

אקדמיה: במהלך הצבא נישא. לאחר שחרורו התמקד בהשלמת בגרויות ובלימודים אקדמיים. בוגר תואר ראשון בלוגיסטיקה מאוניברסיטת בר-אילן.

חיית אקטואליה: "כבר מגיל צעיר הייתי פריק של חדשות". זוכר את עצמו רואה מהדורת 'מבט' כבר בגיל שש. מאז ומתמיד נמשך לעולם התקשורת. גמר בהצטיינות קורס ללימודי טלוויזיה ב'רשת'. "הפעם הראשונה שהוכתרתי כמצטיין באיזושהי מסגרת בחיי".

כתב לענייני דתות: שימש כתב לענייני דתות באתר nrg יהדות. "באותה העת זה היה האתר היחיד ליהדות ושימש כמדורת השבט. אתר בועט וליברלי, שעשה די הרבה פרובוקציות".

חדשות ערוץ 2: במשך שנתיים עבד בריכוז כתבים בחדשות ערוץ 2. "תפקיד מרתק ומעניין בלב העניינים".

גירושין: חוויה קשה ומטלטלת, אבל "איש חכם אמר לי שכמו בכל שבר יש כאן אפשרות לצמיחה אישית גדולה, וזה מה שבחרתי לעשות עם החיים שלי".

כתב התיישבות: סיקר במשך ארבע שנים במעריב את ההתיישבות ביו"ש. "עבודה סופר אינטנסיבית. הייתי בן 29, גרוש עם שלושה ילדים קטנים. חלק מהשבוע חייתי כמו רווק, עובד סביב השעון ומשקיע כמו משוגע. ובחלק השני, מטפל בילדים וממלא במקביל תפקיד של אבא ואמא".

אובייקטיביות: "אין אצלי שחור ולבן, טובים ורעים". אוהב ומעריך את ציבור המתנחלים. "זו המשפחה שלי, החברים שלי. הרבה מאוד פעמים הבאתי סיפורים יפים על מתנחלים, אבל אם נתקלתי במעשה לא חוקי או לא מוסרי בשום אופן לא טייחתי".

החצי השני: נשוי בשנית לאלישבע (31) פסיכולוגית מאפרת, ילידת ארצות הברית. "זכיתי. אלישבע בנתה את המשפחתיות המיוחדת שלנו בצלמה ובדמותה. גם ההורים שלה נהדרים. בחיים לא ראיתי משפחה כל כך לא שיפוטית ומקבלת". הם נשואים שנתיים.

ילדים: ארבעה. שלושה מהנישואים הראשונים - נועם (9), עומר (7) וכרמל (4), ותינוקת מקסימה, בארי, בת חמישה חודשים. "היא הבובה המשפחתית".

בין הרובע לתל אביב: "לפעמים קשה לאנשים להכיל את המורכבות שלי". אינו חובש כיפה אך אשתו חובשת כיסוי ראש, והם גרים ביישוב תקוע שבגוש עציון. "אני מאוד מחובר ליהדות, קשור לרובע היהודי גם כהוויה רוחנית, ומנגד מאוד מחובר לעולם התל אביבי ומרגיש שם בבית".

כיפה: הסיר בסמוך לגירושין. עד היום בדיאלוג עם ההורים על העניין. "אני מאוד רוחני, אוהב ומחובר ליהדות שלי. זה עמוק ב‑DNA. מאידך הקשר שביני לבין ריבונו של עולם הוא ביני לבינו בלבד". ילדיו לומדים במוסדות חינוך מעורבים לדתיים וחילונים.

משרד יחסי ציבור: לפני כארבעה חודשים הקים את 'you nameit', חברה עצמאית שעוסקת בדוברות ויחסי ציבור בשילוב עולם הניו-מדיה. "הרגשתי שאני בשל להמשיך הלאה לכיוונים חדשים, לצד זאת שאי הוודאות בעיתונות הכתובה ובמיוחד במעריב הייתה קשה". החליט לבנות מסלול שבו יש לו השפעה גדולה יותר על עתידו.

לקוחות: בין לקוחותיו נמנים מועצת יש"ע, רדיו גלי ישראל, ישיבת ההסדר באיתמר, מועדון הגוּלה, פעילות הרשת החברתית של המועצה האזורית בקעת הירדן ועוד.

מועצת יש"ע: שכרה את שירותיו כדי שיטפל במערך הדוברות ויחסי הציבור של ההתיישבות ביו"ש. "גוף ציוני וחשוב". אתאלי יהיה חבר בצוות הקמפיינים של המועצה לצדו של סמנכ"ל ההסברה יגאל דילמוני.

להתנחל בלבבות: מתכוון לעסוק בעיקר בנורמליות של התושבים ביו"ש. "לא מדובר באנשים עם קרניים אלא במלח הארץ, איכותיים ומסורים לכלל ישראל". יחד עם זאת, חייבים להתכונן ולהתייחס גם לאיום הפינוי.

נחלת אבותינו: באופן אישי מחובר לטיעון שזו נחלת אבותינו, אך מאמין שצריך לדבר עם הישראלים בשפה שלהם. "לא יעזרו כאן טיעונים תיאולוגיים. צריך לעסוק בפן הביטחוני ולהבהיר שכרגע אין פרטנר אמיתי לשלום".

אם זה לא היה המסלול: בדומה לעבודתו כעיתונאי היה בוחר כל תחום שדורש עבודת מחקר. "אולי עבודה בגופי המודיעין, כמו שעשיתי בצבא".

ובמגרש הביתי:

בוקר: הבוקר מתחיל תמיד מוקדם יותר ממה שתכנן. "כל פעם ילד אחר נושא באחריות לכך. אחר כך אני מעיר את השאר". אז רץ לבדוק מיילים וחוזר מיד לארגן את הילדים.

דיסק ברכב: בין שיחות הטלפון בדיבורית מתנגנים החדשות והאקטואליה. "בימים טובים שיש לי מקום בראש למוזיקה באוטו, מה שמתנגן זה מלאונרד כהן ובוב מארלי ועד לאהוד ואביתר בנאי".

שבת: במילה אחת - מנוחה. "לפעמים העבודה מסתיימת ביום שישי בצהריים והדבר שאני מודה עליו יותר מכול הוא הניתוק מהפלאפון ומהזמינות האינסופית במהלך השבת". בזכות אלישבע מבקר בבית הכנסת לפחות פעם אחת במהלך השבת. "זה הזמן להיות יחד, לדבר באמת ולהקדיש זמן לילדים".

עתים לתורה: "כשאני כבר מוצא את עצמי לומד תורה, זה קורה אחרי שאיזה צדיק בסביבתי מושיב אותי ללימוד". הצדיק הוא אחד משלושה: אביו, אלישבע או הבן עומר. "הדברים שאני מתחבר אליהם ובסוף תמיד נהנה מאוד הם פרקי אבות, תנ"ך נקי מפרשנויות ואגדות מהגמרא".

אוכל: כשחי לבד אכל בעיקר טוסטים, חביתות ואוכל קנוי בחוץ. "כיום נאוות ביתי מפנקת אותי היטב, אבל אחרי הכול המאכל האהוב עליי ביותר הוא צלי בשר שאמא שלי מכינה".

אחזקת הבית: למרות הלחץ בעבודה, אחראי על כביסות ועל השטיפה השבועית של הבית. מחשיב את עצמו "כאחד מהטובים בעולם במלאכת הטאטוא היסודי".

מפחיד: נחשים.

דמות מופת: "יש כמה שמעניקים הרבה מאוד השראה". אבא - "בגלל התבונה", אמא - "בגלל המסירות", רעייתו אלישבע - "בגלל ההכלה" ואיתי הנדל, שותפו וחברו הטוב, "בגלל האומץ".

פנאי: כשסוף סוף יש הוא נהנה לקרוא על הספה, רץ בחדר כושר ומתגלגל על הרצפה עם הילדים.

משאלה: "שנשכפל לכל רחבי הארץ את הקהילתיות, החברותיות והאכפתיות שמוצאים בקלות ביהודה ושומרון". 

כשתהיה גדול: "אנוח".