הכתובת הייתה על הקיר. כאשר נכנס השר הממונה על רשות השידור, גלעד ארדן, לתפקידו, אמורה הייתה לצאת לדרך הרפורמה ברשות השידור. הרפורמה, שסוכמה סופית אחרי שנים של משא ומתן, אמורה הייתה להיות כרוכה בפיטורי חלק מהעובדים ובפרישתם של אחרים לפנסיה מוקדמת. אולם השר ארדן החליט כבר בראשית כהונתו לעצור את הרפורמה, וכל מי שהיה מעורה בנושא הבין כי הוא חותר לשנות את המצב בשידור הציבורי מן היסוד.
מסקנות ועדת לנדס, אשר פורסמו השבוע, כבר לא הפתיעו איש: לסגור את רשות השידור לחלוטין, ולהקים במקומה גוף שידור ציבורי חדש.
סוף עידן האגרה
על מנת להסביר מדוע הגיעו למסקנה הזו, מציינים חברי הוועדה כי "תמונת המצב, המסכת העובדתית והניתוחים המקצועיים שנפרסו בפנינו מובילים למסקנה ברורה וחד משמעית: רשות השידור, במתכונתה הנוכחית, איבדה את דרכה ואינה ממלאת עוד את ייעודה". החברים מדגישים כי הפתרון שיינקט חייב להיות רדיקלי. "בין רשות השידור במצבה הנוכחי, עם היעדר הרלוונטיות, התוצר המוגבל והתרבות הארגונית הקלוקלת, לבין השידור הציבורי הראוי לדעתנו למדינת ישראל, פעורה תהום שאין דרך לגשר עליה". לאור זאת, "חברי הוועדה החליטו פה אחד להמליץ על בנייה מחדש של השידור הציבורי בישראל. לא עוד פתרון חלקי, טלאי על טלאי, שמשמר את המצב הקיים, אלא הקמת שידור ציבורי לתפארת".
בפועל ממליצים חברי הוועדה לסגור את כל רשתות קול ישראל ואת ערוצי הטלוויזיה של רשות השידור, כמו גם את הטלוויזיה החינוכית. את העובדים מוצע לפטר תוך הצעת הסדרים נדיבים מבחינה כספית. כאשר יקום הגוף החדש, הוא יהיה רשאי לשכור חלק מעובדי הרשות, כמו גם עובדים אחרים. התנאים, עם זאת, יהיו שונים לחלוטין. שכר נמוך יותר, גמישות ניהולית וקידום על פי הצטיינות ולא רק על פי ותק.
הגוף החדש שיוקם ישדר במסגרת שלושה ערוצי טלוויזיה: ערוץ 1 בעברית, ערוץ 33 בערבית וערוץ 23 שיהפוך לערוץ ציבורי לילדים ונוער בגיל 6‑15 ויחליף למעשה את הטלוויזיה החינוכית. תחנות הרדיו הקיימות ימשיכו לפעול במאפיינים הקיימים, אולם הן תהיינה חלק מהגוף החדש וכפופות למבנה הארגוני שלו. בגוף החדש תוקם חטיבת חדשות שתיתן מענה לכל התחנות והערוצים שישדרו חדשות במסגרתה - ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט.
את המבנה הארגוני המסובך של הרשות יחליף מבנה הדומה לזה של חברה עסקית, עם דירקטוריון של תשעה חברים ומנכ"ל. את חברי הדירקטוריון תבחר ועדת איתור וחברי הדירקטוריון ימנו את המנכ"ל. מי שיפקח מלמעלה על הגוף יהיה הרשות השנייה, ולאחר איחודה הצפוי עם מועצת הכבלים והלוויין תפקח הרשות החדשה גם על גוף השידור הציבורי שיקום.
גולת הכותרת של ההמלצות היא ביטול אגרת הטלוויזיה. מחלקה קטנה נפרדת תעסוק במכירת פרסומות ברדיו ותשדירי שירות וחסויות בטלוויזיה. תקציב גוף השידור החדש יגיע מהאוצר ויהיה צמוד למדד המחירים לצרכן.
ההמלצה האחרונה נשמעת קוסמת במיוחד, אולם חברי הוועדה ממהרים להדגיש כי "הוועדה עומדת על כך שיש לראות את המלצותיה כמקשה אחת. בבחינת הוצאת אבן אחת שעלולה להפיל את המבנה כולו". כדוגמה נותנים בוועדה שתיים מההמלצות הבולטות. "אין לבטל את האגרה ללא יישום המסקנות בכללותן. אין למזג את הטלוויזיה החינוכית עם רשות השידור, אלא רק במקרה שבו מתקבלות ומיושמות ההמלצות על הקמת משדר ציבורי חדש לחלוטין".
יום הגשת המסקנות היה יום חגו של שר התקשורת גלעד ארדן, אשר הזדרז לבשר לציבור על ביטול אגרת הטלוויזיה. "בעוד כשנה מהיום, תבוטל אגרת הטלוויזיה בישראל. אני אומר זאת שוב, ובצורה מדויקת יותר: בשלושים ואחד למרץ 2015 אגרת הטלוויזיה תבוטל", חזר ארדן פעמיים על הבשורה.
עוד לפני מילת הביקורת הראשונה, ארדן כבר השיב לטענות הצפויות נגדו. "כדי שלא יהיה לאיש ספק, אני מבקש להבהיר באופן הברור ביותר: אני בעד שידור ציבורי. ישראל זקוקה לשידור ציבורי, ולמדינת ישראל יהיה שידור ציבורי. אבל הוא יהיה איכותי, ובעל אתוס של הצטיינות, חדשנות ועצמאות. שידור שנותן ביטוי לרבדים השונים בחברה הישראלית ומשקף אותם, את כולם. שידור שנותן מענה לכשלי השוק של הערוצים המסחריים שמונחים בעיקר משיקולי רייטינג. שידור ציבורי רלוונטי, מעניין ופלורליסטי". במסיבת העיתונאים הסביר ארדן, כי לצורך ביצוע הרפורמה יוקמו שני גופים. גוף אחד יעסוק בפירוק הרשות הקיימת וגוף שני יעסוק בהקמת הרשות החדשה.
"עובדי הרשות אבלים"
שיחות עם אנשים המעורים בנעשה ברשות ועוקבים אחריה לאורך שנים, מלמדות כי ההמלצה העיקרית של הוועדה איננה נתונה במחלוקת. פרופ' אלי פולק, יו"ר אגודת 'לדעת' ומי שעוסק לאורך שנים במעקב אחר התקשורת הישראלית, מציין שמדובר במהלך בלתי נמנע: "במצב הקיים היום פשוט לא ניתן לנהל את הרשות. מי שאשם בכך איננה ההנהלה הנוכחית של הרשות לבדה, וגם לא אף אחת מההנהלות שקדמו לה. מדובר בתהליך שנמשך כבר למעלה מחמש עשרה שנה. שילוב של ועדים שלא נותנים לבצע שום מהלך, ייעוץ משפטי מגביל ומאבקים פנימיים הובילו לכך שאין שום ברירה מלבד לבנות גוף שידור ציבורי חדש מן המסד".
למרות זאת, פרופ' פולק איננו מרוצה מהמסקנות. לדעתו, הוועדה לא עסקה מספיק בהצבת היעד לגוף השידור הציבורי החדש שיקום. "הגוף החדש חייב להיות כזה שהאתוס שלו הוא שירות הציבור. במשך שנים רשות השידור עסקה בעיקר בלשרת את עצמה ולא התחשבה בציבור. הרשות החדשה חייבת לשאול את הציבור הרבה יותר מה הוא רוצה, ולשים את שירות הציבור בראש מעייניה". פולק מדגיש שלא מדובר בהכרח בשיקולי רייטינג. "קח לדוגמה את קול המוזיקה. מדובר בתחנה עם קהל מאזינים מצומצם יחסית. מישהו שאל פעם את קהל המאזינים הזה האם הוא מרוצה ממה שמשודר לו? האם הוא היה רוצה לשמוע דברים אחרים בתוך התחום הספציפי של המוזיקה הקלאסית? לא מדובר בהכרח בשאלות של רייטינג, אלא בניסיון להבין את הציבור ולתת ביטוי למגוון הרצונות והשאיפות שלו".
מוטי שקלאר, מי ששימש עד לפני כשנתיים וחצי כמנכ"ל הרשות ועסק בקידום הרפורמה שהוקפאה לבסוף, תומך במסקנה העיקרית - הקמתו של גוף השידור הציבורי מחדש. "לא מדובר על סגירת רשות השידור. מדובר על הקמת גוף שידור ציבורי שיחליף את הרשות, ורק כאשר הוא יעמוד על רגליו תיסגר הרשות הקיימת. ההיגיון בהחלטת ועדת לנדס ברור. לפעמים כשאתה מתקן מכונית פעם ועוד פעם ועוד פעם, אתה מבין בסופו של דבר שהגיעה העת למכור את הרכב ולקנות רכב חדש".
עם זאת, שקלאר חושש כי המסקנות בצורתן הנוכחית עדיין אינן נותנות מענה לשאלה המרכזית, והיא היותו של השידור הציבורי פה למגוון רחב של דעות וקולות. "התפקיד החשוב ביותר של שידור ציבורי הוא לתת ביטוי למגוון רחב ככל האפשר של קולות בתוך החברה, ולעסוק באופן מרכזי בשיח הישראלי-יהודי-תרבותי שמתפתח כאן. היכולת של גוף השידור הציבורי לעשות את זה תלויה בראש ובראשונה באנשים. לאנשים יש נטייה טבעית מאוד למנות את חבריהם ואנשים דומים להם. אם ועדת האיתור שעליה הומלץ תמנה דירקטוריון שמרביתו אנשים מהמילייה התקשורתי הרגיל, לא עשינו כלום. אם אלו יהיו אנשים שכולם עשויים פחות או יותר מעור אחד ובאים מאזור אחד, גוף השידור הציבורי החדש לא יוכל למלא את תפקידו. ההנהלה הבכירה ומנהלי המדיות השונות חייבים לשקף מגוון רחב של דעות ושל עשייה ציבורית ותקשורתית".
גם ד"ר דבורי הנדלר, מרצה לתקשורת במכללת אורות ישראל וחברת מליאת רשות השידור, מבינה שאין מנוס מהצעד שעליו המליצה הוועדה. הנדלר, שמצויה בניהולה של הרשות מתוקף תפקידה, מציינת שהמערבולת שאליה נקלעה הרשות מחריפה משנה לשנה. "הכשל הניהולי ברשות השידור נמשך כבר שנים ארוכות, אולם מאבקי הכוח שאליהם נקלעה הנהלת הרשות הפכו את ההתנהלות היומיומית של הרשות לבלתי נסבלת". הנדלר מזכירה בהקשר זה את המאבק בין היו"ר והמנכ"ל, שזכה כבר לתהודה תקשורתית לא מעטה וסחף אחריו את כל ההנהלה. לדבריה, הנפגעים העיקריים מהמצב שנוצר הם עובדי הרשות. "עובדי הרשות פשוט אבלים. הם סובלים מהמצב שנוצר וחוששים לעתידם". הנדלר מספרת כי באחת מישיבות ועדות מליאת רשות השידור נכנס לחדר עובד בכיר ופשוט פרץ בבכי. "העובדים מקווים שכמו עם מסקנות 13 הוועדות שקדמו לוועדה הנוכחית, גם הפעם המסקנות לא ייושמו, אולם מצב העניינים ברשות לא מותיר להם הרבה מקום לאופטימיות".
בנוגע למסקנות מביעה הנדלר עמדה מורכבת. לדבריה, המחשבה שניתן להפוך את גוף השידור הציבורי החדש שיקום לא-פוליטי היא מחשבה נאיבית. "אין דבר כזה א-פוליטי. הכול פוליטי. אם הרשות החדשה תתוקצב על ידי משרד האוצר, קשה לראות כיצד היא לא תושפע משיקולים פוליטיים". עם זאת, הנדלר מקווה שהגוף החדש שיוקם אכן יהווה חלופה טובה יותר למצב הקיים. "אני מאוד מקווה שהגוף החדש ייתן ביטוי הולם ומייצג יותר לשיח הישראלי הרחב".
האתגר: העברת החקיקה
מי שכבר הבהירו שלא יהססו לעמוד בדרכן של המלצות הוועדה הם עובדי רשות השידור, אשר יוצאים למלחמה על מקום עבודתם. ביום שלישי נפגשו עובדי הרשות עם אבי ניסנקורן, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי ומי שצפוי לרשת את יו"ר ההסתדרות עופר עיני. בישיבה גובשה תוכנית פעולה לקראת מאבק העובדים נגד המלצות הוועדה.
בתום הפגישה אמר ניסנקורן: "אנחנו לא נגד רפורמה ברשות השידור, אבל אנחנו נגד זריקת אלפיים עובדים לרחוב והכנסתם למעגל האבטלה". לדבריו, "עובדי רשות השידור לא יופקרו. העובדים לא ישלמו את מחיר ניהולה הכושל של הנהלת רשות השידור לדורותיה. ההסתדרות תפעל בכל עוצמתה ובכל הכלים העומדים לרשותה כדי שזכויות העובדים יכובדו ויישמרו. רפורמה עושים בהסכמה ולא במהלכים חד צדדיים. על השר ועל הממשלה לכבד ולקיים התחייבויות קודמות. לא ניתן יד לחיסול השידור הציבורי".
התנגדות העובדים לא צפויה להיות קלה, והתקשורת שבשלב זה נותנת גב מסוים לשר ארדן, עשויה להפנות אליו עורף כאשר מחאת העובדים תגבר. מי שיכריע את גורל המהפכה יהיה ראש הממשלה נתניהו.
ד"ר הנדלר מציינת כי "ראש הממשלה נתניהו צריך להחליט מה הוא רוצה. אם הוא יחליט ליישם את המלצות הוועדה, הן תיושמנה". במסיבת העיתונאים הצהיר השר ארדן כי ראש הממשלה תומך במסקנות. "אני מכיר את ראש הממשלה ועובד איתו שנים רבות. הוא תומך במהפכה שהצגתי כאן והוא יסייע כמיטב יכולתו להשלים את יישומה", טען ארדן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נחשב למי שמעורה מאוד בנעשה ברשות השידור ובקי במצבה. יצחק לבני, מי שהיה מפקד גלי צה"ל ומנכ"ל רשות השידור בשנות ה‑70, סיפר השבוע כי כאשר עמד בשנות ה‑90 בראש הוועדה לבחינת מצב השידור הציבורי, שיגר את מסקנותיה לכל חברי הכנסת. "מכל חברי הכנסת התקשר אליי רק אחד, בנימין נתניהו, שהיה אז חבר אופוזיציה. נתניהו שוחח איתי על הדו"ח וההמלצות, והיה ניכר שהוא קרא אותם ובקי בהם".
פרופ' פולק מעריך עם זאת שנתניהו טרם גיבש עמדה סופית בעניין. "כרגע הממשלה עסוקה בדברים אחרים ונתניהו טרם התחייב פומבית לקדם את הנושא. התשובה לשאלה תושפע במידה רבה מהמחיר הציבורי שהוא עלול למצוא את עצמו משלם על קידום ההמלצות. אם ההמלצות תקבלנה תקשורת אוהדת, נתניהו ירצה לקדם את ביצוע מסקנות הדו"ח. אם מחאת העובדים תתפוס תאוצה ויתחילו מהומות, נתניהו עלול לסגת מכל העניין".
מוטי שקלאר לעומתו אופטימי יותר באשר לסיכוייהן של המסקנות: "שר התקשורת גלעד ארדן מחויב מאוד לנושא, כך גם שר האוצר וראש אגף התקציבים. אם אני מבין קצת בפוליטיקה, ואני מבין, נראה ששר התקשורת לא היה הולך למהלך הזה בלי גיבוי מראש הממשלה, כך שגם הוא ככל הנראה תומך בכך. הבעיה היא שכל הנושא דורש חקיקה, והליך חקיקה הוא כזה שבו אתה יודע איך אתה נכנס אבל לא יודע איך אתה יוצא. אני מקווה ומעריך שגם חברי הכנסת יבינו את הצורך שבדבר, וכמו שהקואליציה הצליחה השבוע להעביר חוקים לא פחות מורכבים ומסובכים, היא תצליח להעביר גם את החקיקה הזאת".