כתבנו לענייני משפט חושף מסמך ולפיו זרש, אלמנתו של המן, צפויה הייתה לעונש מוות דומה לזה של בעלה וילדיה אך ברגע האחרון עלה בידי בג"ץ למנוע את המהלך.
על פי המסמך המלך אחשוורוש עצמו הורה לתלות את זרש אך צו מניעה בהול שהצליח להוציא גורם בבית המן עיכב את המהלך. במקביל הוחל בהליך משפטי מואץ בו טען בא כוחה של משפחת המדתא כי אין ראיות המצדיקות את הענשתה של זרש.
במהלך הדיון הציגו אנשיו של מרדכי עדויות להיותה של זרש הגורם המניע והיוזם שהוביל את המן להקמת עץ התלייה שיועד למרדכי. בין השאר תועדה עדותו של המן עצמו על דבריה של זרש והצעתה שיכין עץ גבוה חמישים אמה לתליית המן.
בא כוחה של זרש הצליח להוכיח כי הצעה להכנת העץ לא נאמרה רק מפיה של זרש. הוא אף הציג הקלטה בה מתועד רגע ההצעה. מההקלטה לא ניתן להוכיח שזרש היא שהציעה את הרעיון שכן הדברים נאמרים על ידי "זרש אשתו וכל אוהביו". מסתבר שבליל הקולות של כל אוהביו של המן כשהם מציעים לו לתלות את מרדכי מקשה לשמוע את קולה של זרש.
עוד הוכיח בא כוחה של זרש כי היא עצמה לא הסיתה את המן להרוג את מרדכי אלא הציעה לו לפעול אך ורק באישור המלך "ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו". עורך הדין טען כי משמעות דבריה של זרש היא שאם לא יינתן האישור מהמלך לתלות את מרדכי הרי שלא ניתן יהיה לבצע את המעשה. כמו כן הזכיר עורך הדין את הביטוי 'ויתלו' שנאמר כהוכחה לכך שההצעה מתמקדת באחרים שיתלו את מרדכי ולא המן עצמו.
בתום הדיון הכריע בג"ץ שאכן אין די ראיות כדי לחייב גזר דין מוות לזרש ובהכרעת הדין נכתב כי "לפיכך מצאנו לנכון להורות על שחרורה של הגברת לבית המדתא ועל התובעים לשלם הוצאות בית משפט כיכר כסף לאוצר המדינה". סעיף נוסף בהכרעת בג"ץ אף משבח את זרש על גישתה הממלכתית שאינה דוגלת בתליית בני אדם אלא אם כן התקבל אישור המלך למעשה.