ד"ר בייקר, ששימש בעבר כשגריר ישראל בקנדה וכיועץ המשפטי של משרד החוץ, היה חבר בוועדה שמונתה על ידי ממשלת ישראל לבחינת מצב הבניה בשטחי יהודה ושומרון. דו"ח הוועדה הוגש לראש הממשלה בנימין נתניהו אך עד היום לא אומץ באופן רשמי על ידי הממשלה.
בטור אישי שמפרסם ד"ר בייקר בעלון בתי הכנסת "יש"ע שלנו" היוצא לאור על ידי מועצת יש"ע, הוא מספר כי השופט לוי התאכזב קשות מיחסה של ממשלת ישראל לדו"ח עליו עמל בשליחותה במשך חודשים ארוכים.
"דווקא לאור עבודתנו הקשה על הדו"ח, מה גדולה הייתה האכזבה ומה רב היה התסכול מיחסה של הממשלה אליו", כותב בייקר ומוסיף "התלהבותם של ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים נאמן, במעמד הגשת הדו"ח, נתנה לנו להבין שבכוונתם לקדם את יישום הדו"ח ברצינות הראויה. וככל שעבר הזמן והדו"ח לא הוצג בפני וועדת השרים להתיישבות ובפני הממשלה, הסב הדבר תסכול ואכזבה גדולה מאוד לשופט לוי. הוא ציפה, והתאכזב".
ד"ר בייקר התייחס בטור גם למתקפות משמאל נגדו ונגד השופט לוי בעקבות הדו"ח. "השופט לוי עצמו סבל מאוד מהמתקפות הרבות נגדו בתקשורת. הוא נפגע מאוד מהניסיון להשחיר את פניו באמצעות גירוד פיסות מידע מעברו הפוליטי כפעיל ליכוד וכסגן ראש עיריית רמלה.
"הוא פעל כשופט, ללא משוא פנים, ובוודאי שלא ייצג אף צד בעניין", הוסיף בייקר, "ניסו לצבוע אותו וגם אותי כקופצים על הג'בלאות כדי להקים מאחזים. זה לגמרי לא נכון ולא הוגן".
ד"ר בייקר מתאר כי במהלך עבודתה, פגשה הוועדה בעלי עניין רבים ומגוונים. "רבים הם העדים שהופיעו בפנינו, מכל קצוות הקשת הפוליטית והמשפטית בישראל - עדאללה לצד מועצת יש"ע, שלום עכשיו לצד נציגי המאחזים, וכמובן ח"כים, שרים, אלופים בצה"ל ויועצים משפטיים, ומול כל אחד ואחד ניהל השופט אדמונד לוי את מהלך העדויות בנימוס רב ובנועם הליכות".
הוא מסיים בהבעת תקווה כי דו"ח הוועדה לא ייגנז לנצח, "כעת לאחר מותו, מצרף גם אני את קולי לקריאה הגוברת לאמץ את הדו"ח וליישם אותו מתוך כבוד לעבודתו של השופט, מנוחתו עדן".