'בקרוב לא יהיה מנוס מבניה אל תוך הים'

פרופ' ארנון סופר: ישראל מציגה ריבוי של עולם שלישי ורמת חיים של עולם ראשון. הצפיפות גבוהה והפתרון – בנייה בים, ולהתחיל היום.

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"א באדר ב תשע"ד

'בקרוב לא יהיה מנוס מבניה אל תוך הים'-ערוץ 7
לבנות בים. פרופ' ארנון סופר
מכללת נתניה

"מדינת ישראל מתקרבת מאוד לגבול כושר הנשיאה שלה ומצוקת השטח ההולכת וגוברת עלולה לדרדר אותה לדרגה של מדינת עולם שלישית", כך מתריע פרופ' ארנון סופר.

הדברים נכתבו במסמך חדש שמפרסמת קתדרת חייקין לגאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה תחת הכותרת: "האופציה הימית השדרה הכחולה" . הפתרון של פרופ' סופר: להשקיע כעת, מבעוד מועד בהקמתם של איים מלאכותיים.

ביומן ערוץ 7 הסביר פרופ' סופר את עיקרי משנתו. לדבריו הארץ קטנה וצפופה, האוכלוסייה גדלה בה ומתרבה בקצב של עולם שלישי בעוד איכות החיים אותה דורשת האוכלוסייה היא איכות חיים של עולם ראשון הכוללת מתקני התפלה, שני כלי רכב לכל משפחה, מדשאות ועוד. כל אלה לא יוכלו לדור יחדיו על פיסת הקרקע ההולכת ומצטמצמת אלא אם כן תפנה מדינת ישראל משאבים לפיתוח איים מלאכותיים בעומק הים.

המסמך קובע כי מדינת ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם המערבי, תופעה שבולטת בעיקר במישור החוף, שמוקדו בעיר תל אביב-יפו. כבר כיום שני שלישים מאוכלוסיית ישראל מתגוררים על קו המים של הים התיכון. מהמסמך אותו מפרסם סופר יחד עם עם פרופ' מיכאל בורט ששימש בעבר כדיקן הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, מתברר שצפיפות זו רק הולכת לגדול בשנים הקרובות. הצפיפות העומדת כיום על 357 נפש לקמ"ר צפויה לעמוד על 450 נפש לקמ"ר בעוד כ-20 שנים, כשאוכלוסיית ישראל אמורה להגיע למספר של 11 מיליון נפש בשנת 2034. לדבריו של פרופ' סופר, גידול זה יצריך גידול ניכר במערכות התחבורה, במערכות להתפלת מים, בתחנות כוח והולכת חשמל ועוד. משמעות של צרכים אלה היא שטחים נוספים, מה שיגדיל עוד יותר את מצוקת השטח.

כאמור, הפתרון האפשרי והיעיל לדבריו של פרופ' סופר הוא הקמת איים מלאכותיים בים, שיהוו בשלב הראשון שטח עבור מתקני תשתיות כמו שדות תעופה, מתקני התפלת מים, תחנות כוח, נמלים וכד'.

יצוין כי בשנים האחרונות עלה כבר הרעיון של הקמת איים מלאכותיים, אולם הוא נתקל בשתי טענות מרכזיות: טענות על חוסר כדאיות כלכלית וטענות על פגיעה בסביבה. אולם בפרסום הנוכחי מציג פרופ' בורט שורה של טכנולוגיות חדשות להקמת איים מלאכותיים, שנותנים מענה לשתי טענות אלה. טכנולוגיה אחת מבוססת על שוברי גלים ספוגיים "נושמים" הבנויות מבטון המותאם לעמידות בתנאי הקורוזיה של מי הים. טכנולוגיה שנייה, מתבססת על פלטפורמת מֵיכל מודולאריות המתפקדות כקרקע של האיים ובנויה מבטון מזוין. "אחד היתרונות הבולטים של הטכנולוגיות האלה הוא העובדה שניתן לייצר אותם במפעל תעשייתי-חופי,כרכיבים צפים, ולהשיט אותם ואת מרבית תכולתם לאתרים הסופיים, מה שמוריד באופן משמעותי מן העומסים ומן השחיקה של תשתיות התחבורה היבשתית. כמו כן, הפתרונות המוצעים אטרקטיביים מאוד הן מבחינה טכנו-כלכלית והן מהבחינה הסביבתית.

נתון מפתיע נוסף עליו מספר פרופ' סופר הוא קביעתו ולפיה ייבוש דונם אדמה בים זול יותר מעלותו של דונם בתל אביב. מסתבר כי בדיקת עלויות הייצור של רכיבי שוברי הגלים במפעלים על קו הים, הובלתם בים ופריסתם בים לאחר הכשרת קרקעית הים נכון לתקופה זו מגיעה ל-1,700,000 ₪ לדונם כולל עלויות שובר הגלים וגשרי החיבור בין הפלטפורמות. "עלויות הפיתוח לאי בהיקף של כ-2000 דונם ויותר,כולל שטחי שובר הגלים, הם כ-20%-10% מערך הקרקעות המוצעות לבנייה במישור החוף כיום", טוען פרופ' בורט.

סופר מוסיף ומגלה כי המסמך הבא שאותו יפיץ בקרוב יציג פתרון נוסף והוא העברת מערך התשתיות והמסחר בישראל אל מתחת לפני הקרקע. לטעמו לא רק רכבות יכולות להימצא מתחת לפני הקרקע אלא גם מרכזי קניות, כבישים ועוד כפי שניתן למצוא במדינות שונות במזרח הרחוק, מדינות המצויות גם הן במצוקת קרקע דומה לזו של ישראל.

ובלי פוליטיקה אי אפשר. כאשר שאלנו אולי הפתרון טמון בבנייה ביהודה ושומרון ולא בבנייה בים או מתחת לפני הקרקע השיב סופר וקבע כי גם עתודות קרקע אלה ילכו ויסתיימו גם אם במועד מאוחר יותר והסוגיה אותה הוא מעלה אינה תלויה בגישה פוליטית כזו או אחרת.