חייהן של נשים שפעלו בתחומים שונים ומגוונים, שיצרו וחידשו, שפועלן לא הונצח ועבודתן לא נחשפה, הוא הבסיס לספר- הגדה שרואה אור בימים אלו. רובן לא מפורסמות או ידועות. נשים שכתבו עליהן רק מעט. לא קראו בשמן רחוב או כיכר או בית ספר. אין חוק על שמן ולא ספר, אך הן פעלו וחידשו ונאבקו ושלמו מחיר יקר על התעוזה ועל האומץ להיות אחרות .
קשת מגוונת של נשים נמצא נמצאות כאן. מאשת לוט ועד הנרייטה סאלד.
אשת לוט, (שלא רבים יודעים ששמה היה עידית), הביטה לאחור ברחמים, על בנותיה שנשארו בסדום ולא יצאו עימה. בטובלנו ירקות במי מלח, אנו טועמים גם את דמעותיה המלוחות בהשקיפה לאחור. הנרייטה סאלד, פעילה ציונית, ממייסדות ארגון הנשים "הדסה" בחרה לומר בעצמה קדיש על אימה.
בחיבור המיוחד הזה מתוודעים לסיפוריהן של: יעל בן-דב-לוחמת הלח"י, דינה אברמוביץ'-ספרנית בגטו וילנה, יהודית נסיהו-פרידמן-סוכנת המוסד שהשתתפה בלכידת אייכמן, אסתר שפירא-הגננת העברייה הראשונה, רג'ינה יונס-הרבה האורתודוכסית הראשונה, ברכה גורן-הטרקטוריסטית הראשונה, רחל מרקובסקי-הטייסת העבריה הראשונה, טוראי אסתר ארדיטי-מעוטרת הצל"ש הראשונה, רוז'ה רובוטה-חברת מחתרת אושוויץ'-בירקנאו, רחל כגן-חברה בכנסת הראשונה ויו"ר ויצ"ו ישראל ועוד.
הרב פרומן ז"ל וההגדה "והגדת לבתך"
סיפור יציאת מצרים הוא סיפור לידתו של עם. בכל שנה חוזר העם היהודי לרגע בו בחרו קובץ בני אדם , קומץ עבדים, את עתידם. הסיפור מתחיל ביעקב שעבד את לבן וממשיך עד עבדות מצרים, עשרת המכות והיציאה לעצמאות.
עם ישראל יוצא לחופשי בבריחה דרך מדבר המסמל על פי תורת הקבלה את האין את הריק, ומגיע אל הים . הרב מנחם פרומן זצ"ל, רבה של תקוע הרבה לדבר על הרגע הזה רגע הלידה. הוא תיאר את צעקת בני ישראל על שפת הים כצעקת היולדת על המשבר (בשעת הלידה).
כשהציגה טליה, המחברת, בפני הרב מנחם פרומן את ההגדה, (היה זה ימים מספר לפני שנפטר ממחלה קשה), הוא אמר שזו בשורה. זו ההגדה הראשונה שקולן של הנשים נשמע בה כפשוטו. בלי תחכום. וזה הקול האמיתי של ההגדה.
קולן של נשים שונות לאורך ההיסטוריה שבחרו להיוולד מחדש. שבחרו לקחת את גורלן ולהפוך אותו לאחר. הוא פרפרזה אישית של כל אחת מהן ליציאת מצרים. יציאת מצרים אישית. יציאת מצרים משלה.
החיבור למרים הנביאה
בהגדה של פסח לא מוזכרת מרים הנביאה אך המדרש מספר עליה רבות. אחד מדרשים קושר אותה לגאולת עם ישראל בכך שלא ויתרה ונאבקה למען המשך הבאת ילדים לעולם. המדרש מספר כי עמרם (אביה של מרים) פרש מאשתו כי אמר אם כל הבן הילוד יומת אזי אין טעם בהבאת ילדים לעולם. וכך עשו כל הגברים בני דורו שראו בו מנהיג. מרים יצאה בקול נגד אביה ואמרה שפרעה אמנם גזר על הזכרים אבל לא על הנקבות ובכך שאביה גזר מוות על הנקבות. מיד באותו יום (כך על פי המדרש) חזר עמרם לאשתו וכך עשו כל הגברים אחריו. משה נולד בעקבות אירוע זה. וגם עליו לא ויתרה מרים וחיפשה דרך יצירתית לעקוף את הגזירה. כמרים הנביאה, המנהיגה, לוחמת למען המשך הילודה. למען הילדים (והילדות!) למען המשך קיומו של העם. בהזדהות עם הערכים אותם מייצגת דמותה של מרים. עם אורח החיים שלה, הלא ממושמע הפורץ גבולות. אוהב אדם. מרים שהצילה את מנהיג העם במים וגם (על פי המדרש) החייתה את העם כל שנות המדבר במים (באר מרים שהלכה עמם 40 שנה) . מרים ששרה על שפת הים (ולא התביישה להשמיע קולה בחשש שמה הינו ערווה). מרים שדיברה עם משה אודות האשה שלקח ויחסו הלא מספיק מתחשב כלפיה. אל מרים הזו רצתה טליה גולן לחבור והוסיפה את שמה כשם נוסף לשמות אותם נתנו לה הוריה.
"ומתוך הרעיון הזה" מספרת טליה גולן נולד הספר "מתוך אמונה כי לכל ילד, ולא משנה כמה פגוע הוא נולד, יש פוטנציאל לגדול ולהתפתח." כך נולד עם. כך נולד חג החירות של עם ישראל.