בניגוד למנהג הישראלי המגונה לשים דיפלומט לשעבר במשרד האוצר ומנהיג עובדים במשרד הביטחון, נראה ששר החינוך הרב שי פירון שובץ בממשלה בדיוק במקומו הטבעי.
מי שהתחיל כמדריך בתנועת נוער, צמח לרב, מורה ומחנך, הפך לראש אולפנה ומשם לעסקן החינוך הבולט בישראל, החליק לתפקיד השר בתחום שנראה תפור למידותיו. זמן קצר לאחר הגעתו למשרד יצאו ההכרזות על תוכניותיו החדשות של השר, ביניהן הפחתת מספר בחינות הבגרות, שינוי מעמדה של הבחינה הפסיכומטרית, ביטול בחינות המיצ"ב, קיצור החופש הגדול ושילוב פעילות התנדבותית במערכת השעות.
הציבור ששומע על התוכניות הללו בתקשורת מפרגן לשר ומעריך אותו. סקר שערך ערוץ 2 לפני כחודשיים העלה את התוצאה המפתיעה הבאה: 46 אחוזים מאזרחי ישראל מרוצים מתפקודו של שר החינוך. הנתון הזה בולט עוד יותר כאשר משווים אותו לשביעות הרצון הנמוכה מיתר שרי הממשלה. למקום השני אחרי הרב פירון, בפער עצום, הגיע שר הביטחון משה יעלון עם 32 אחוזי שביעות רצון, אחוז אחד בלבד אחריו שר הפנים, ואחוזים ספורים מתחת עוד ארבעה שרים.
מהפייסבוק למציאות
אולם שיחות עם מורים ומנהלים, כמו גם עם תלמידים בכיתות הגבוהות של התיכון, מלמדות שהמצב מורכב הרבה יותר. הללו חשפו בפני 'בשבע' תמונה מדאיגה על הנעשה בשטח, במקום שבו ההחלטות, מסיבות העיתונאים והפוסטים בפייסבוק צריכים להפוך למציאות. התמונה המצטיירת היא של בלבול, כאוס ואובדן כיוון ממוקד. יצוין כי מורים ומנהלים היו מוכנים לשוחח על הנושא, אך איש לא היה מוכן להיחשף בשמו, מחשש שיסומן.
חלק מהביקורת נוגע לעניינים של סגנון, וחלקו גם מושפע מעמדתם האישית של מורים מסוימים. כך לדוגמה ישנם מורים לא מעטים, במיוחד המבוגרים שבהם, שנפגעו ממסע הפרסום שהוביל המשרד תחת הכותרת "ישראל עולה כיתה – עוברים ללמידה משמעותית". מורה מבוגרת שאיתה שוחחנו שאלה בכאב: "מה עשיתי עד היום, 35 שנה? לימדתי למידה לא משמעותית?". מורים אחרים קבלו על מנהגו של הרב פירון להתייחס בפייסבוק לסוגיות חינוכיות כבדות משקל, תוך אימוץ סגנון הביטוי הפייסבוקי, הקליל והפופוליסטי. אולם אלו כאמור טענות על סגנון ולא על מהות.
הבעיה הגדולה יותר, שעלתה ברבות מן השיחות, היא אווירת חוסר הוודאות והבלבול שאופפת כבר חודשים ארוכים את בתי הספר. גיא (שם בדוי) הוא מורה למדעים בישיבה תיכונית כבר שש שנים. בשיחה עם 'בשבע' הוא מספר על פארסת המיצ"ב. "כבר כמה שנים כל מי שמלמד מדעים בכיתה ח' יודע שבחודש מאי יש בחינת מיצ"ב. בתי הספר שבאותה שנה עושים את הבחינה החיצונית, יודעים שהבחינה תהיה בין ה‑1 ל‑3 במאי, חודש לפני סוף השנה. בתי הספר שבאותה שנה עושים את הבחינה הפנימית, יודעים שהיא תהיה בשבוע השלישי של החודש. הבחינה הייתה ידועה ומוכרת לכולם, הפיקוח הנחה באופן ברור מה הם חומרי הלמידה ומה צריך להספיק בכל חודש, והעסק בסך הכול היה מאוד ברור. המיצ"ב עורר בקרב רבים התנגדות גדולה, אצלי דווקא לא. אני החריג שחושב שבחינות הן טריגר טוב ללמידה".
הכול השתנה לאחר הכרזתו של שר החינוך על ביטול בחינות המיצ"ב. "השנה הזו החלה בצל ההכרזה החגיגית על ביטול בחינות המיצ"ב. המורים נשמו לרווחה, התלמידים גם הם נרגעו. השיעורים הפכו למעניינים יותר, לקחתי את התלמידים למעבדה, ובכלל האווירה השתנתה. והנה, אי שם במהלך דצמבר, אנחנו מתחילים לשמוע שמועות שבכל זאת יהיו בחינות מיצ"ב. בהתחלה זה לא הגיע כהוראה רשמית בכתב אלא כשמועות. בהמשך גם הגיעו ההוראות. כל המערכת נכנסה מיד לסחרור והבלגן התחיל לחגוג. במקרה שלי לדוגמה, הייתה בעיה גדולה בהוראה בשנה שעברה, ובפועל מרבית החומר שצריך היה ללמוד בשנה שעברה לא נלמד. גם ההספקים השנה היו נמוכים מהרגיל. מנגד, הבחינה נקבעה לשלב מוקדם הרבה יותר בשנה, חודש מרץ, ומכל השבועות – דווקא בשבוע שלפני פורים ובשבוע שלאחריו, שני השבועות הבעייתיים ביותר בשנה. גם עכשיו, אחרי הבחינה, עדיין לא ברור מה המעמד שלה. האם הציונים יעברו הלאה או שאולי הם נשארים בבית הספר".
גיא מציין כי התחושה הכללית היא של חוסר מידע וחוסר כיוון. "כל הניסיונות להבין מהפיקוח מה הכיוון, לאן הדברים הולכים, לא נשאו פרי. המציאות היא שהמערכת בסחרור ואנשי המקצוע מתקשים לתת מענה הולם לשפע הרעיונות של השר, שייתכן שכל אחד מהם טוב מאוד בפני עצמו. התוצאה היא פגיעה במורים ופגיעה באיכות ההוראה, שבסופו של דבר מתורגמת לפגיעה בתלמידים".
התלמידים מבולבלים
רינה (שם בדוי), מורה לביולוגיה בתיכון לבנות, מציינת כי המהומה לא נעצרת בגבולות חטיבת הביניים, ורפורמת הבגרויות שמוביל השר גם היא עדיין לוטה בערפל. "בשלב זה אף אחד לא יודע בכמה בחינות בגרות ייבחן בסופו של דבר כל תלמיד, איך הדבר ישפיע על המגמות השונות ואיך הוא ישפיע על ההוראה. מורים שאמורים להתחיל ללמד מקצועות בשנה הבאה לא יודעים למה להיערך, וגם מורים ותיקים חשים שאין להם מושג לאן פניהם מועדות. נוצר מצב שבו בתיכונים דתיים בכלל לא ברור מה יעלה בגורל המגמות. במקביל נכנס חזק הנושא של 'הערכה חלופית', שגם הוא מכניס אי ודאות גדולה מאוד בתוך המערכת. התוצאה היא שהמורים לא יודעים לאן פניהם מועדות, כך גם המנהלים שלא יודעים לספק תשובות ואפילו המפקחים".
רינה מספרת כי הדבר משפיע גם על ההיערכות הטכנית לקראת השנה הבאה. "אלו השבועות שבהם מתחילים לדבר על אילו מורים ילמדו את מי בשנה הבאה. הבעיה היא שהמנהלים בכלל לא יודעים אילו בחינות בגרות תהיינה, מה ישתנה בחלוקת השעות, האם שינוי חלוקת הבחינות בין הכיתות ישנה את חלוקת השעות בין השנים ועוד שאלות רבות. התוצאה היא ששום דבר לא נסגר למרות שפסח מתקרב והולך, ובשנים קודמות כבר היו מסתמנים הכיוונים בשלב זה של השנה".
גיל (שם בדוי), מנהל בית ספר תיכון, מעביר את הדגש למה שקורה אצל התלמידים. "באו לתלמידים וסיפרו להם שיהיו פחות בגרויות, שלא כולם יצטרכו פסיכומטרי ועוד כל מיני הכרזות. התלמידים, חלקם תלמידים טובים מאוד, לא יודעים איך להיערך. מה שהם שמעו מהאחים הגדולים ומהחברים המבוגרים יותר כבר לא תופס, ואף אחד לא נותן להם תשובות ברורות. ההכרזה על התוכניות השונות באה לפני שהן נאפו די צרכן, והתוצאה היא בלבול גדול. דוגמה אחת היא תלמידים שלא יודעים האם הם מעוניינים שנארגן להם כמדי שנה קורס פסיכומטרי שיתחיל בחופשת הקיץ. בכל שנה ישנה קבוצה גדולה של תלמידים בכיתה י"א שנעזרים בבית הספר לארגון הקורס. השנה לא ברור מה נעשה בעניין הזה, כי לא ברור מי יזדקק לקורס ומי לא. למרות שאנחנו מסייעים ומסבסדים, מדובר בהוצאה גדולה להורים והילדים - בצדק - לא נחפזים".
תגובת משרד החינוך לא התקבלה עד למועד סגירת הגיליון.