טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד.
שאלה:
אנחנו נשואים שנה, ב"ה, רוב הזמן באושר ובאהבה. למרות זאת לפעמים נראה לי שאנחנו ממש הפכים זה לזה: אני טיפוס יחסית מאורגן ומסודר שיש לו תוכניות מובנות לגבי סדר היום וכדומה.
לעומת זאת בעלי הוא אדם מאוד ספונטני וזורם. זה מתבטא גם בסגנון החיים שלו: כל יום אצלו נראה אחרת, אין לו סדר יום קבוע וגם למעשה העבודה שלו היא גמישה ומאפשרת את ההתנהלות הזו. בנוסף, גם סגנון הלבוש שלו מרושל מעט, יחסית אלי, שאני הולכת קצת יותר בסגנון "אלגנט".
כשהכרנו אמרתי לעצמי : "אל תסתכלי בקנקן, מה אכפת לך איך הוא לבוש? זה העסק שלו עם עצמו", בהמשך כבר התרגלתי לזה וזה אפילו מצא חן בעיני. לא רק הלבוש התקבל אצלי, אלא בעיקר הסגנון הזורם, הפתוח והספונטני. פתאום נגלה לעיני עולם שלא הכרתי, לפתע ראיתי שלא תמיד הכל חייב להיות מתוכנן, שלפעמים יש הפתעות נעימות (עד אז לא אהבתי הפתעות). זה היה מעניין, מסקרן ומרגש. הרגשתי שתמיד בתוך תוכי, באיזושהי פינה רציתי להיות כזאת, כמוהו, ולא העזתי. זה היה נראה לי מושלם ומשלים להינשא לאדם כזה, שייתן לי את הפן הזה שהיה חסר לי עד כה.
אחרי שהתחתנו, לאט לאט, עם הזמן, ראיתי שמאוד קשה לי הנקודה הזו, למרות שזאת אחת הנקודות המרכזיות שאהבתי בו, לפני הנישואין. מה אפשר לעשות כדי לאהוב את הנקודה הזו כמו שאהבתי בהתחלה? להרגיש שהיא משלימה בי משהו?
תשובה:
שואלת יקרה, את מתארת פה מצב שהוא לכאורה קונפליקט. אני אומרת "לכאורה" ולא "באמת" ואסביר מדוע בהמשך דברי.
רוב בני הזוג (ואפשר לומר, כולם) שונים זה מזה. זוגות רבים שמגיעים לייעוץ נישואין ונשאלים מה מצא חן בעיניהם בבן הזוג בשלב טרום הנישואין יענו את התכונה שדווקא בשלה הם הגיעו לייעוץ.
ההתאמה היא מדהימה. מתברר שלא תמיד אנחנו, בשלב ההיכרות, מודעים להשלכות של התכונה של בן הזוג שמולנו, עלינו. נראה לנו שזה נפלא להיות "הפכים משלימים" כמו שקוראים לזה במחוזותינו, ולא תמיד מודעים לכך שלצורך ההשלמה הזו נדרשת הרבה עבודה, סבלנות, הכלה ואורך רוח.
בליבנו פנימה אנחנו רוצים להיות בעלי התכונה ההפוכה לנו, אבל כוח ההרגל חזק מאוד ומקשה עלינו. קל לך יותר להיות מאורגנת ומתוכננת מאשר ספונטנית, למרות שאת מודעת לכך שאת רוצה לעשות שינוי, שאת רואה דברים חיוביים רבים בספונטניות.
לפעמים הכעס על עצמנו, שאנחנו לא מצליחים לעמוד בציפיות שלנו מעצמנו, מושלך על בן הזוג: "מה הוא לא מבין שעדיף לתכנן מראש ולהגיע מוכנים?", כביכול הוא ה"אשם". פתאום אנחנו מוקיעים את התכונה שאהבנו בהתחלה, למרות שרצינו אותה מאוד , היא הייתה יכולה להיות אפילו הגורם המרכזי לבחירה בבן הזוג, ופתאום הכל התהפך. כי קצת קשה לנו השוני. כי גם שכחנו, שכחנו שאהבנו, רצינו וחלמנו להשתנות, להשלים זה את זה, לתת לשני את מה שטוב בנו ולקבל ממנו את הטוב שבו. לצבוע את ההבדל בינינו בצבעים של ורוד, של בחירה, של רצון, של אהבה. ולזכור שזה, אבל בדיוק זה - זה מה שחיפשת! בהצלחה רבה!
שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com