מ"ארבעת הבנים" שבהגדה של פסח, ניתן ללמוד שני מסרים חינוכיים שנדמים כסותרים, אומר הרב יונה גודמן.
"מי שנוח לו, לומד מהפסקה על ארבעת הבנים רק לקח של אחדות. הנה, כולם בנים, וכולם צריכים לשבת סביב אותו שולחן". לדבריו, אחרים מעדיפים ללמוד מאותה פסקה דברים הפוכים; "לדבריהם, על ילדיהם להבין שיש ילדים שהם בבחינת 'רשע' ותפקידם להתרחק מהם כדי להיות הבן 'החכם' ", מסביר הרב גודמן.
זאת ועוד, "הדברים נוגעים לא רק לחברה הקרובה אלא לעם כולו. יש האוהבים להשליך מארבעת הבנים על חלקים בחברה הישראלית, הם קובעים שקבוצות אחרות בעם הם כמעט בבחינת הבן הרשע או לפחות זה "שאינו יודע לשאול", ואילו רק אנו ובנינו הם בבחינת הבן החכם או לפחות התם".
לדעתו של הרב יונה, פעמים שדווקא ההורים הם שבלי משים משדרים לילדיהם שעליהם ללמוד מההגדה כי תפקידם להיות הבן החכם ולהתרחק מהבן הרשע. בה בעת, דווקא בני נוער הם שמעדיפים להתמקד במסר כי כולם בנים ולכולם יש מקום סביב אותו שולחן, ומתרעמים על הוריהם עת אלו מבקשים מהם להתייחס לחלק מהאחרים כ- "רשע".
הרב יונה טוען, כי "יש צדק מסוים בשתי העמדות, ועלינו לחנך את ילדינו לאמץ את שתיהן. מחד גיסא, עליהם להבין שכולנו בנים, ולהיות מסוגלים להשתלב עם אחרים בקבוצה או בחברה. הרי בניגוד לחברה החרדית, בנינו במוקדם או במאוחר ישרתו או יעבדו יחד עם כל סוגי החברה. מאידך גיסא, עליהם לדעת לשמר את ייחודם, בפרט אם יש בכיתתם או בחברתם ילדים המתנהגים אחרת".
הרב יונה מזהיר מחינוך ילדינו לראות באחרים חלילה "רשעים" אך כן חושב כי דווקא היום ראוי לחזק את המודעות שלהם לאתגר של שימור הייחודיות אף עת יושבים כולם יחד סביב אותו שולחן.
לדבריו, "ילדינו מתקשים להיות 'בנים' וממילא 'אחים' כלפי אחרים, ובו-זמנית לשמר את ייחודם הרוחנית. יכולת זו מצריכה מהם להיות בני-חורין אמתיים, הנאמנים לחינוך ביתם, ואף זה ממצוות החינוך בפסח".