המשא ומתן עם הפלשתינים נראה הולך וגווע למעט ניסיונות החייאה מאולצים של שרת המשפטים ציפי לבני, וביומן ערוץ 7 ביקשנו לברר האם יחד עם גוויעת המו"מ הולך לטמיון גם הסיכוי לשחרורו של יונתן פולארד.
על הסוגיה שוחחנו עם הפרופ' איתן גלבוע, איש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ומומחה ליחסי ארצות הברית ישראל.
פרופ' גלבוע מזכיר כי בתום שלושים שנות מאסר זכאי פולארד לחנינה על ידי הנשיא שיוכל לקצוב את עונשו שלפי שעה אמור להימשך ללא קצבה עד סוף חייו. עם זאת הוא מדגיש כי כלל זה נוגע לכל אסיר אחר, אך לגבי פולארד המציאות יכולה להיות מסובכת ומורכבת יותר דווקא משום שאין כל סיבה הגיונית או חוקתית להמשך החזקתו בכלא.
לדברי גלבוע הוכח כבר כי פולארד היה אמור לשבת בכלא לא יותר משבע עד עשר שנים ועצם העובדה שהוא נותר שם 29 שנים מעוררת חשד לגבי ההמשך. "הוא כבר יושב כ-18 שנים מיותרות, ולך תדע אם המערכת המטורפת הזו של המשפט והמודיעין האמריקאיים לא ימשיכו לעמוד על כך שהוא ימשיך להירקב בכלא עד סוף חייו".
פרופ' גלבוע קובע נחרצות כי "אין שום סיבה של צדק, משפט או היגיון בהחזקתו, ואת זה אומרת שורה ארוכה של אישים שהיו מעורבים בנושא הזה עוד בתחילתו כמו שר החוץ שולץ או סגן שר ההגנה לורנס קורב וכך שורה ארוכה של אישים ומשפטנים שחושבים שיש כאן אי צדק משווע. כשזה המצב אז אין סיבה עניינית ואם אין סיבה עניינית היא יכולה להימשך מעבר לשלושים השנה".
גלבוע דוחה את הסברה שהעלו השר אריאל וסגן השר אלקין ולפיה עצם הנכונות לעשות בפולארד שימוש במו"מ המדיני מהווה הוכחה לכך שהשחרור אפשרי, בניגוד לטענה האמריקאית המסורתית, ומשום כך ניתן למנף את העובדה הזו במאבק לשחרורו. לטעמו של פרופ' גלבוע מדובר בדברי הבל מוחלטים, כלשונו ומדאיג שאישים כמו שר וסגן שר אומרים דברים שכאלה, "או שהם לא מבינים כלום או שהם אומרים זאת מהשפה ולחוץ, מפני שבנושא של פולארד אין היגיון בדברים. אין שום סיבה עניינית להחזיק בו אלא רק סיבות אחרות והחמורה ביותר שנשמעה לאחרונה מפיו של ראש ה-CIA, ג'יימס וולשי, לשעבר שאמר שיש כאן אנטישמיות ושנאה מסוימת לישראל בקרב גורמים מסוימים. אם זו הסיבה אז מי מחפש כאן הגיון בכלל?".
גלבוע עצמו סבור שמאחורי החזקת פולארד מסתתרות מספר סיבות כשמרכזית שבהם היא החשש האמריקאי לראות חגיגות ישראליות סביב שחרורו והפיכתו לגיבור לאומי. לטעמם של האמריקאים, מסביר גלבוע, חגיגות שכאלה ירמזו לראשי הקהילה היהודית בארה"ב שריגול למען ישראל הופכת אותו לגיבור בעם היהודי. "אני חושב שחלק נכבד מכך שהוא עדיין בכלא ניתן לשייך לסיבה הזו", דברי גלבוע.
גלבוע מזכיר את היציאה החריפה של יהדות ארה"ב נגד פולארד בראשית תקופת מאסרו משום שראו בו כמי שמאושש את החשש האמריקאי מנאמנותה הכפולה של יהדות ארה"ב, אך כחלוף תקופה ארוכה של מאסר, לכשהתברר שהמאסר חורג מכל נורמה מצאו ראשי הקהילה לנכון לפנות ישירות לנשיאים בוש ואובמה בדרישה לשחררו, פניות שגם הן לא הובילו לתוצאות ראויות כלשהן.
בדבריו מזכיר גלבוע כי די בענישה שקיבל פולארד, 18 שנים יותר מהמקסימום למעשים דומים, כדי להיות ענישה המהווה 'למען יראו וייראו' עבור יהודי ארה"ב, ואין צורך להאריך עוד את העונש גם לשיטה האמריקאית, ולטעמו אם העונש הזה נמשך הרי שהוא "נקמנות לשמה", כלשונו.
בדבריו מגדיר פרופ' גלבוע את הטיעון לפיו בידי פולארד מידע שעשוי עדיין להזיק "אמירת הבל שאומרים רק למי שסבורים שהוא מטומטם גמור שהרי אחרי 18 שנה איך יכול אדם לדעת משהו מודיעיני רלוונטי? זו אמירה שלא מתקוממים נגדה מספיק".
באשר להתנהלותה של ממשלת ישראל בפרשת פולארד סבור פרופ' גלבוע כי לא נכון יהיה להאשים את ממשלות ישראל לדורותיהן בהתנהלות נכונה או לא נכונה בפרשה. הוא מזכיר כי בתחילה נקטו במאמצים שקטים לשחרורו ולאחר מכן במאמצים גלויים ו"רועשים" אך אלה וגם אלה לא הניבו פירות.
לטעמו ההתנהלות האמריקאית בפרשה זו היא "מהשערוריות החמורות ביותר במערכת המשפט האמריקאי. מדובר כאן בשקרים מוחלטים גם של תובעים". הוא מזכיר בהקשר זה את ההתנהלות גדושת השקרים שהובילה למאסרו של פולארד ולטעמו במערכת משפט סבירה היה נכון "להעמיד לדין את התובע ששיקר במשפט ואת שר ההגנה השקרן שהגיש ברגע האחרון מסמך שקרי שהוא ידע שהוא שקרי ושיקר לקונגרס. הוא היה אמור לעמוד לדין ורק הנשיא רייגן חנן אותו. מדובר כאן במערכת שקרים מסואבת של מערכות המשפט והמודיעין של ארה"ב".
לדבריו לנוכח החשש שאותה נקמנות שמשאירה את פולארד בכלאו תמשיך ותשאיר אותו ללא סיבה שם עד סוף ימיו, על ראש הממשלה להתחייב שלא יתקיימו חגיגות עם הגעתו של פולארד לארץ ובכך יהיה מהלך חשוב שיוכל לשכנע את אובמה לחתום על שחרורו של המרגל הישראלי. גלבוע מזכיר כי אובמה שחרר כבר אסירים בעסקאות סיבוביות כפי שהיה לפני כשנתיים וגם זאת לא כתקדים. פרופ' גלבוע מזכיר כי גם נתן שרנסקי שוחרר בעסקה סיבובית בין ישראל ארה"ב ורוסיה, כך שהדברים אפשריים אם רק ירצה בכך ברק אובמה. במקביל סבור גלבוע שלחץ של אישים כמו שולץ, קיסינג'ר ומקיין יכול להשפיע באופן דיסקרטי ואפקטיבי מול הנשיא האמריקאי.