פרויקט "והגדת לבנך" - בנים מספרים על ההחלטה להמשיך בתחום עיסוקם של ההורים
האב: הרב משה לוינגר (79): תושב חברון ואב לאחד עשר. ממייסדי גוש אמונים, ממחדשי היישוב היהודי בחברון וכיום ראש תנועת ההתיישבות 'נחלה'
הבן: מלאכי לוינגר (42) :תושב קריית ארבע ואב לשישה. מכהן כראש מועצת קריית ארבע
"אני זוכר את הכניסה לבית הדסה", מספר מלאכי לוינגר כשאני מבקשת ממנו לשחזר חוויה משמעותית משנות ילדותו בחברון. "העירו אותנו באמצע הלילה, לא סיפרו לנו מדוע, מה ולאן. הגענו לבית שהיה נטוש במשך עשרות שנים והתחלנו לנקות אותו". חייל ששמע את הרחשים מתוך הבניין בשעות הקטנות של הלילה, נכנס פנימה כדי לבדוק את המתרחש. "פתאום הוא רואה מולו ילדים יהודים בני חמש עד עשר, באמצע הלילה בחברון, עומדים ומטאטאים את החדר. הוא מאיר עלינו בפנס, וכשהוא רואה אותנו הוא נדהם ושואל: ילדים מאיפה הגעתם? עד היום הוא שמע פה רק את קולות המואזין. אנחנו משיבים לו בתמימות: אברהם יצחק ויעקב הביאו אותנו בלילה לכאן. החייל התקשה לקבל את התשובה, ורץ לספר למפקדו על הילדים. המפקד התקשה להאמין לסיפור, ובא לבדוק בעצמו שאכן אנחנו כאן".
הילד מלאכי, שהיה מהילדים הראשונים להתיישב בבתיה של חברון אחרי מלחמת ששת הימים, גדל והפך לראש מועצת קריית ארבע – האיש שאחראי על ניהול ופיתוח העיר היהודית שצמחה ליד הגרעין הראשוני שהתפתח בתוככי חברון.
עצות מאבא לראש המועצה
לוינגר הבן חי את תחושת העברת הלפיד המשפחתי: הוריו, הרב משה והרבנית מרים לוינגר, סללו את דרכם של יהודים בחזרה לחברון. הוא כבר זוכה לנהל כרך יהודי תוסס באותו מקום.
מדוע בחרת לפתח דווקא את המקום שההורים התחילו לייסד?
"אני חלק מהשרשרת שבמידה מסוימת הוריי החלו, ואנחנו משתדלים ללכת בעקבות הדרך שהם מתווים לנו. אני חש כבוד וגאווה להמשיך בדרך זו. אני יכול להוסיף ולומר שגם נכדיהם של אבא ואמא מגיעים לבנות את בתיהם כאן במרחב, וחלקם פעילים בנושאים התיישבותיים וקהילתיים כאן בקריית ארבע-חברון. יש לי תחושה שאכן הקסם של עיר האבות משפיע רבות על הבנים ובני הבנים".
לוינגר החל את דרכו הציבורית דווקא בשומרון, שם התגורר בתחילה וכיהן כחבר הנהלת המועצה. הביקורים בקריית ארבע גרמו לו לשאת עיניים לאתגר חדש: "ראיתי שחסרים בקריה כוחות של עשייה. החלטתי לעבור דירה ולקבוע את מושבי בעיר האבות, להיות שותף בהמשך בניינה של העיר. תחילה שימשתי כחבר מועצה, ובמקביל כמזכיר במספר יישובים. עם השנים החלטתי להיכנס לעובי הקורה. בכל השנים האלו הנושאים החברתיים היו קרובים ללבי, החל מעליית יהודי אתיופיה במבצע שלמה, דרך שליחות ברוסיה ובאוקראינה. בקריית ארבע-חברון מצאתי מקום לשלב בין עשייה ציבורית, לאומית ואתגרים חברתיים. ההגעה שלי לקריית ארבע-חברון נבעה גם מתוך הבנה שהשלב הבא בהתיישבות הוא בהבאת עוד ועוד זוגות צעירים ובנים חוזרים לחבלי הארץ האהובה. ברוך ה', אני שמח לראות שכיום בנים ובנות רבים חוזרים לעיר האבות, ויוצרים קהילה תוססת, צעירה וערכית שמהווה ברכה גדולה".
הרב משה לוינגר, איך ההרגשה לראות שהבן ממשיך את הדרך בהובלת ההתיישבות בקריית ארבע-חברון, המקום שייסדת עם רעייתך?
"זו הרגשה טובה ומשמחת, לראות שמסורת אהבת ארץ ישראל ממשיכה גם אצל בני מלאכי".
כמייסד ההתיישבות, יש עצות שאתה יכול לתת לו בפיתוח המקום?
"מעבר לעיסוק המוניציפלי, שיתעסק בפיתוח, בבנייה וברכישת בתים בקריית ארבע-חברון, ושימשיך את הקשר הבריא הקיים ביחסים בין חילונים ודתיים מזה שנים רבות. כולנו בני אברהם יצחק ויעקב. מראשיתה של קריית ארבע היו בה דתיים ושאינם כאלה, שחיו ופעלו יחד לפיתוחה ולשגשוגה בהרמוניה לאורך השנים". הרב לוינגר מוסיף עצה אחרונה: "לשמוע כל אחד ואחד, גם אם אי אפשר לעזור לו".
מלאכי, אתה מתייעץ עם אבא בעניינים השוטפים של הקריה?
"אבי שימש בעבר ראש המנהלת בקריה, והיה שותף בכל שלב בהקמתה של קריית ארבע-חברון, על שלל האתגרים החברתיים והציוניים הקיימים בה. לכן כיום, בכל נושא לאומי או חברתי שעומד לפתחי, אני משתדל להגיע לאבי, להתייעץ ולשמוע את חוות דעתו. אין חכם כבעל ניסיון".
כאמור, מלאכי אינו הבן היחיד לבית משפחת לוינגר שממשיך בעשייה בתחום ההתיישבות. אחותו וגיסו עוסקים בגאולת בתים בחברון, ואחים ואחיות נוספים נמנים על קהילת מתיישבי חברון. גם האחים האחרים המשיכו בהתיישבות: הר חברון, גוש עציון, "כולם פעילים וממשיכים בעשייה למען חברון וארץ ישראל. בכל פעילות הקשורה לארץ ישראל אני רואה שברוך ה' הילדים, החתנים, הכלות והנכדים – כולם משתדלים להגיע ולהיות פעילים", מספר הרב לוינגר ומסכם: "התפוחים נפלו קרוב לעץ".
האם כהורים כיוונתם את הילדים להמשיך באותה דרך, או שהילדים בחרו בכך באופן עצמאי?
"הכיוון החינוכי שלנו כהורים היה לחשיבה עצמאית. הילדים, שראו את מה שאנחנו עושים כהורים, בחנו את הדברים, ובסופה של חשיבה הבינו כי זוהי הדרך הנכונה והאמיתית, והחליטו להצטרף לעשייה ולהמשיך בדרך הזו".
מלאכי מסכים עם ההגדרה של אביו, לפיה הם זכו לחינוך ליברלי שאפשר להם עצמאות, ומתוך בחירה חופשית החליטו רובם להמשיך לעסוק בהתיישבות. גם הוא עצמו ממשיך להנחיל את הדרך באותו אופן לדור שאחריו: "אני מחנך את ילדיי כשם שהוריי חינכו אותי, לחשיבה עצמאית ובוגרת. עם זאת, ב"ה ילדיי, כמו שאר בני המשפחה, שותפים בעשייה המתרחשת בחברון בפרט ובארץ ישראל בכלל, ועושים זאת מתוך שמחה ותחושת שליחות. בע"ה אני מאמין שכל אחד במקום שאליו יגיע, יישאר נאמן לדרך שאנו צועדים בה כל השנים".