"עניין אישי" עם הרב יוסף יצחק גרינברג - 49. תושב אנקורג'. נשוי לאסתי ואב לארבעה. שליח חב"ד באלסקה
התחלה: נולד בברית המועצות לפני 49 שנים, ובגיל שלוש עלה עם הוריו ארצה. "עלינו לישראל בימים שלפני מלחמת ששת הימים". גדל בבני ברק במשפחה חב"דניקית עם 17 (!) אחים ואחיות.
הורים: האב, הרב משה גרינברג ז"ל, נפטר לפני כחצי שנה. בברית המועצות הקומוניסטית הוא נכלא בעוון ארגון לימודי יהדות באופן בלתי חוקי וריצה את עונשו בסיביר במשך שבע שנים. האם דבורה נולדה באוקראינה. הם נישאו ועם שישה ילדים קטנים עלו ארצה.
בית חב"ד: עם העלייה ניהלו ההורים את בית חב"ד בבני ברק. "הבית שלנו היה סניף חב"ד הראשון בבני ברק". שם, בדירת שלושה חדרים צנועה, "שגם ככה הייתה מאוד צפופה", הוא קיבל דוגמה חיה לאהבת הזולת, חיי שליחות והפצת יהדות.
ביחידות אצל הרבי: היה בן 11 כשנחת לראשונה אצל הרבי ביחידות עם אביו. "היינו אצלו 18 דקות, שזה הרבה כשיש בחוץ תור של אלפים. איך שנכנסתי הוא שאל על דבר הלכה שלמדתי, התעניין האם אני מקפיד לתת צדקה. הוא התייחס אליי בצורה מאוד חמה ואישית".
מסירות מאבא: "קיבלנו את מסירות הנפש מאבא ז"ל". האב שניהל את בית חב"ד בביתו הפרטי הטביע בילדיו את "ואהבת לרעך כמוך", כפשוטו. "עם כל יהודי הוא נהג במאור פנים".
מפוזרים בעולם: החינוך, כך נראה, הצליח, ורוב ילדי משפחת גרינברג משמשים שלוחי חב"ד ברחבי העולם. רשימת המקומות ארוכה, תנשמו עמוק: טקסס, שנחאי, שיקגו, אלסקה, דטרויט, פריז, אודסה, גרמניה, קליפורניה, מישיגן ועוד. ואגב, האחים בישראל מפעילים גם הם בתי חב"ד בלוד ובביתר עילית.
הגרינברגס: בני המשפחה מפוזרים ברחבי העולם והתקשורת ביניהם מתנהלת בעיקר דרך קבוצת הווטסאפ שהם קראו לה 'הגרינברגס'. הקבוצה פעילה סביב השעון, 24 שעות ביממה, "כי שעות היום שונות אצל כל אחד מאיתנו".
קרוב לרבי: בגיל 17 נסע "ללמוד אצל הרבי" בישיבת 'אוהלי תורה'. ההתוועדות עם הרבי מדי שבת עשתה עליו רושם עז. "הרבי היה מתוועד כל שבת בבוקר למשך שעות. לפעמים זה נמשך עד למוצאי שבת. זה היה בשבילי תענוג שכלי ורוחני צרוף". הצ'ולנט חיכה למוצאי שבת.
שליחות: היה לו ברור באופן חד משמעי שלאחר נישואיו יהפוך שליח. "הרבי דיבר על כך הרבה, שאחרי השואה הכי חשוב להחזיר את עם ישראל ליהדות, כדי לזרז את הגאולה. השליחות היא ב‑DNA שלנו".
החצי השני: הרבנית אסתי, בת 44. ילידת מישיגן. "בת של אחד השליחים המיתולוגיים בחב"ד". כמו בכל מפעל השלוחים האישה מנהלת הכול: "לא ייאמן איך היא גם מתפקדת כאמא, גם מנהלת מטבח של הקהילה, גם דואגת לבתי ספר, לגן ילדים, תלמוד תורה, אירועים גדולים ועוד. אשת חיל אמיתית".
ההחלטה על אלסקה: הוצעו מספר יעדים בעולם אך בני הזוג בחרו באלסקה. בטרם יצאו לדרכם החדשה, קיבלו את ברכתו של הרבי. "נכנסנו לרבי והוא נתן לנו חיוך שהאיר את כל החדר. הוא אמר: 'תחממו את אלסקה בחום של היהדות'". מזה 23 שנה הם שלוחים באלסקה.
להיות שליח: הם הגיעו לשם כזוג צעיר עם תינוק בן שנה ובהיריון מתקדם עם הבת. "עד אז היהודים לא היו מגובשים בשום מסגרת. התחלנו מאפס". בשלב ראשון שכרו בית, כשקומת הכניסה שימשה בית כנסת. "משם התחיל הכול: שיעורי תורה, גן ילדים, מחנה בקיץ, אירועים לקהילה".
הכי רחוק: במקום חיים כ‑6,000 יהודים מכל הזרמים. "מספרית הם אולי לא הרבה, אבל הנוכחות היהודית מורגשת במדינה והם נמצאים בעמדות מפתח".
קרררר: הם מתגוררים באַנְקוֹרֵגּ' '(Anchorage)העיר הגדולה ביותר במדינה. אמנם בקיץ יחסית חם עם 13 מעלות בממוצע, אבל החורפים קרים ומושלגים מאוד, עם ממוצע של מינוס 20 מעלות. "האנשים מתלבשים מאוד טוב, אפילו בקיץ צריך סוודר".
מקווה: בשנה וחצי הראשונות לשליחותם במקום לא היה בנמצא מקווה טהרה, והם נאלצו לטוס לסיאטל במשך שלוש וחצי שעות הלוך וחזור כדי לטבול במקווה. "לקח זמן עד שהצלחנו לבנות בעיר מקווה כמו שצריך".
צאצאים: שני בנים ושתי בנות. הבן הבכור מנחם-מנדל (24), חיה-מושקה (22), "הילדה החב"דניקית הראשונה באלסקה", לייזי (17) שלומד בישיבה בכפר חב"ד בישראל ובת הזקונים רבקה (16) שלומדת בסמינר חב"ד במישיגן.
חינוך ילדים: בהתחלה דאגו בעצמם לחינוך ילדיהם וזכו לקצת עזרה מבנות סמינר שהגיעו. לפני כעשור הורגשה מהפכה כשהוקם בית ספר מקוון לילדי השלוחים, שמאז לומדים און-ליין יחד עם ילדי שלוחים אחרים בני גילם. ילדיו עזבו את הבית בגיל 14 לסמינר או לישיבה במרחק טיסה בשיקגו או במישיגן.
רגעי שבר: אף פעם לא היו רגעי שבר אבל התמודדות עם קשיים גדולים הייתה גם הייתה. לדוגמה: שכנים גויים התנגדו לבניית בית כנסת בשכונתם, ולאחר מאבק משפטי וכסף רב שנשפך נרשם כישלון משפטי.
לא מתייאש: "השנה של המשפט הייתה שנה של ייסורים, אבל החלטתי לא להרים ידיים והתחלנו הכול מהתחלה". היום ניצב ברוב פאר והדר קמפוס בית חב"ד מפואר שהוקם מחוץ לשכונה. "מעז יצא מתוק".
קמפוס חב"ד: מתחם רחב ידיים שמכיל בית כנסת, גן ילדים, תלמוד תורה, אולם כינוסים גדול ומוזיאון ליהדות אלסקה. את ליל הסדר יחגגו באולם הגדול. "יתכנסו יחד קהל של מאות אנשים. חתני ואני ננהל את הסדר".
ליל הסדר: סועדים יחד מאות יהודים מכל הזרמים ומכל העדות וכולם מרגישים אחים. "באותו ערב מיוחד של אחדות כל המחלוקות והמחיצות נעלמות וכולנו יהודים. זו הרגשה נפלאה".
בעיה: מכיוון שהשקיעה באלסקה היא בשעה מאוחרת, אי אפשר להתחיל את ליל הסדר לפני אחת עשרה וחצי בלילה. "שעה כזאת היא בלתי אפשרית עם ילדים קטנים וגם עם חלק מהמבוגרים".
פתרון: מתחילים את הסדר בזמן פלג המנחה שהוא בשמונה בערב עם הסעודה והנאומים, "וכשמותר אוכלים כזית מצה וקוראים קטעים מההגדה". אחר חצות מתחילים בבית משפחת גרינברג מחדש את ליל סדר כסדרו. "כל מי שרוצה - מוזמן".
שולחן עורך: על כל הבישולים וההיערכות לליל הסדר הציבורי מנצחת הרבנית אסתי. "מדובר בפרויקט שלם". צוות של עוזרות ומתנדבות עוזרות לנקות ולהכשיר את המטבח, לבשל ולאפות. המצות, העופות ושאר מצרכי המזון מגיעים היישר בטיסות. "את האוכל מאפסנים בחמישה מקררים גדולים".
מתרגש: השיא בליל הסדר מתבטא בכך שילדים ממשפחות יהודיות שמאז השואה במשך שלושה דורות לא שאלו 'מה נשתנה' נעמדים ושרים בהתלהבות את הקושיות. והוא לא יכול שלא להזיל דמעה, "רואים את התחייה היהודית לנגד העיניים".
אם זה לא היה המסלול: היה מקדיש את זמנו לכתיבת שיחותיו של הרבי והפצת תורתו. "שזה מבחינתי גם סוג של שליחות".
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: קם בשש וחצי. לאחר לימוד חסידות ותפילה מתחיל את סדר היום "עם תוכנית עבודה בתחומים שונים". לפני פסח, לדוגמה, עוסק בהכנות לקראת הסדר הציבורי, חלוקת מצות לכל אנשי הקהילה, מכירת חמץ, ארגון אפיית מצות לילדים, וכל זה בנוסף לעניינים השוטפים.
דיסק ברכב: ניגוני הרבי. "הניגונים שהרבי בעצמו שר בהתוועדויות שערך. הם ידועים בכוחם הרוחני הרב ובאמונה והשמחה האמיתית שהם נוסכים בקרב המאזינים להם".
שבת: במילה אחת: "עמוסה". בליל שבת מתארחים לסעודה בביתו אנשי קהילה ותיירים. בשבת בבוקר התפילה מתחילה בעשר עם שיעור בפרשת שבוע. לפני תפילת מוסף הוא נותן הרצאה שבה מתייחס לעניינים אקטואליים. לאחר התפילה, שנגמרת בערך באחת בצהריים, מתכנסים לקידוש וסעודת שבת בהובלתו.
אוכל: כבן למשפחה שיש בה שבע בנות לא הורשה בילדותו להתקרב יותר מדי למטבח, כך שכל הידע בבישול מסתכם בטיגון חביתה. "המאכל שאני הכי אוהב הוא דגי סלמון מאלסקה".
אחזקת הבית: אחראי להוצאת האשפה, "גם בלילות החורף הקרים (מאוד) והחשוכים (מאוד)". אחראי גם ליישר קו במטבח מדי ערב לאחר ארוחת הערב.
מפחיד: מוּס (חיה ענקית המכונה אייל אמריקני), שמתהלכת בחופשיות בחוצות העיר במיוחד בחודשי החורף כשההרים מושלגים והיא יורדת לחפש אוכל. "בחורף כשאני הולך לבית הכנסת עדיין חשוך וקשה להבחין בה". בשנה הראשונה באלסקה נסע במכונית וכמעט פגע במוס. לא נעים בכלל.
דמות מופת: כמובן, הרבי מלובביץ'.
משאלה: "שהמחנה החרדי יפנים שכאשר הם יתגייסו לקרב את העם בדרכי נועם ליהדות ולהאהיב את שם שמיים על הבריות, יקוים בהם מאמר חז״ל ״מעבירים ממנו עול מלכות״, כי העם יעריך את מה שהם עושים למען עם ישראל".
כשתהיה גדול: יש חלום לראות את החזון של הרבי מתקיים לנגד עינינו: "לראות את כל עם ישראל מעריך את היופי והעוצמה של היהדות ולזכות לראות את ביאת המשיח במהרה בימינו". אמן.