המאמצים האמריקניים לשקם ברגע האחרון את סיכויי המשא ומתן המדיני לא מטרידים במיוחד את השר לאזרחים ותיקים, אורי אורבך. "אני לא באמת יודע", הוא מודה כשהוא נשאל על מאמצי מרטין אינדיק להחיות את השיחות, אך מיד מוסיף: "אני יודע שציפי לבני מנסה בשארית כוחותיה הדלים גם כך, לתת את כוסות הרוח למת".
השר אורבך אומר כי "אין לי בעיה אם יחיו את המשא ומתן. הרי לא התנגדנו למשא ומתן גם לעוד שנה". את האפשרות שהמשא ומתן יחזור ואיתו רעיון שחרור המחבלים במתכונת כזו או אחרת, הוא פוטר בקביעה שמדובר בשאלה תיאורטית. הוא גם מזכיר שכאשר השאלה הייתה על השולחן, החליטה מפלגתו להצביע נגד, וזו עמדתה גם היום.
במרוצת הימים האחרונים נשמע יו"ר מפלגתו של אורבך, השר נפתלי בנט, בהתבטאויות מזלזלות אל מול החשש שמא ימשיכו הפלשתינים במהלך החד-צדדי להכרה בהם כמדינה. "שילכו לאו"ם. נראה אותם", אמר השר בנט לפני ימים אחדים, והזכיר שמעל ראשי הרש"פ מרחפים כתבי אישום על מעורבותם בטרור ואחריותם לפשעים, ומומלץ להם להישמר מחד-צדדיות. גם אורבך עצמו התבטא ברוח דומה, אם כי הוא מחדד את ההבדל בניואנסים: "יש הבדלים בטון בינינו. אני אומר שאי אפשר שחרב האיום של הליכה לאו"ם תשתק אותנו. אז מה, עכשיו נשחרר מחבלים לנצח כי אוטוטו הם הולכים לאו"ם? אני לא מזלזל בהליכה לאו"ם. עובדה שישראל מתייחסת לנושא ברצינות".
עם זאת, גם אורבך מזכיר שלפלשתינים יש לא מעט ממה לחשוש בצעד כזה. "חשוב לזכור שהאו"ם הוא דו-צדדי. יש שם גופים שלא בטוח שהם ייצאו בהם הכי טוב בעולם", הוא אומר בחיוך ומוסיף תזכורת על "האמצעים הנוספים שיש בידיה של ישראל להפעיל כתגובה למהלך פלשתיני. מדינת ישראל מסודרת ומכירה את הפרוצדורה לתגובות, אבל יש לנו אמצעים נוספים, סנקציות ועוד שיכולים להקשות על החיים של הרשות הפלשתינית ושל בכיריה".
השר אורבך לא ממהר להוציא את התותחים הכבדים מול איומי הרשות, ותותח כבד שכזה הוא לדוגמה הצעתו של סגן שר החוץ זאב אלקין לספח חד צדדית אזורים מיהודה ושומרון. אולם לדבריו, "בארסנל הצעדים צריך לדעת מה אתה שומר למתי".
לא מתנגד לחרדים בקואליציה
ביקורת חריפה מטיח אורבך בחברתו לשולחן הממשלה, שרת המשפטים ציפי לבני, השרה האחראית על המשא ומתן עם הרש"פ שהאשימה את הבית היהודי בכלל ואת שר השיכון אורי אריאל בפרט כגורם שהוביל לפיצוץ השיחות. "הוא ניסה לטרפד את מה שאני עושה יחד עם ראש הממשלה. התוצאה הייתה בעיקר שכל העולם טוען שאנחנו אשמים גם כשפעלנו בצורה ראויה. זה המחיר של הנוכחות של הבית היהודי בממשלה", אמרה לבני בריאיון לערוץ 2. לטעמו של אורבך, ההתבטאויות הללו חמורות ביותר ומהוות נזק מדיני של ממש למדינת ישראל.
אורבך לא מתרשם מקריאותיהם של בכירי התנועה, השר עמיר פרץ וחבר הכנסת עמרם מצנע, הקוראים ללבני לעזוב את הממשלה. "נו, שתעזוב כבר. שתעזוב. היו לה תשעה חודשים ואולי יהיו לה עוד כמה חודשים בתנאים אופטימליים למשא ומתן. יש רק בעיה אחת באופטימליות הזו, והיא הפלשתינים עצמם. שמעתי את עמיר פרץ בדברי כזב ושיסוי. אנחנו הכשלנו את המשא ומתן? הפלשתינים הכשילו את המשא ומתן. הם בכלל לא רוצים להגיע לפתרון מדיני. הם רוצים רק את שחרור המחבלים, ועל זה הם מפוצצים שיחות".
כשהוא נשמע כמעט כמו פרשן פוליטי, מגדיר השר אורבך את מצבה של התנועה כמצב מצוקה מול בוחריה, מציאות שאותה הכירה מפלגתו שלו בימי ההחלטה על שחרור מחבלים. "לחצו אותנו אז ושאלו למה אנחנו נשארים בממשלה שמשחררת מחבלים. זו שאלה טובה, ואתה צריך להחליט על מה אתה פורש ועל מה לא. עכשיו הם בסיטואציה דומה. אם אין משא ומתן שהובלתם ולא הגעתם לכלום, אז למה אתם נשארים בממשלה? הם מאשימים את כל העולם חוץ מאת חוסר היכולת של לבני להתקדם. אין להם הרי יכולות להגיע לשלום בזמננו. הפעם האחרונה שהיא ישבה לשיחות עם עריקאת הייתה לפני שלושה חודשים בערך. היכולת שלה להאשים את כל העולם ואת הבית היהודי גדולה יותר מהיכולת שלה להצליח במהלך המדיני".
קשה להחמיץ בדבריו של השר אורבך את היחס המזלזל שהוא מרעיף על לבני ותנועתה. "התנועה היא פיקציה", הוא קובע ומזכיר את המבנה המורכב שלה: "שניים הגיעו ממפלגת העבודה, אחד מהליכוד, אחד מהציונות הדתית. אין שם איזה דבק אמיתי, אבל אני לא עושה את החשבונות שלהם. ירצו לפרוש שיפרשו. אולי יהדות התורה תחליף אותם. הם בסך הכול באותו גודל".
הסיכויים להחלפת התנועה בסיעות החרדיות לא נראים מבטיחים, לנוכח היחסים העכורים בין הקואליציה לחברי הכנסת משה גפני, יצחק כהן וחבריהם. ובכל זאת אורבך לא סותם את הגולל על האפשרות הזו. "לא אני מרכיב את הממשלה", הוא אומר. "לכתחילה אנחנו לא מתנגדים שיהיו חרדים בממשלה. יש עתיד הם שמתנגדים, אבל צריך לשקול את האפשרות הזו. אני לא מעריך שהתנועה תפרוש בזמן הקרוב, אבל אחרי שחוק השוויון בנטל עבר, יכול להיות שהחרדים צריכים לשקול שוב את דרכם".
אורבך מחדד את דבריו ומבהיר כי לטעמו הקואליציה נראית כעת בסדר גמור, אך ההתנהלות של התנועה בנושאים מדיניים ובנושאי דת ומדינה הייתה לאורך הקדנציה עד כה בלתי קולגיאלית וגררה אחריה נזק מדיני משמעותי. "בגלל הבית היהודי את לא מצליחה להגיע להסכם. מה השגת בתשעה חודשים? מה ישראל השיגה חוץ מלשחרר להם מחבלים? כשאתה מאשים את ממשלת ישראל בתקיעת מקלות בגלגלי המשא ומתן, זה נזק מדיני".
"אי אפשר לחכות לרבנות"
מהזירה המדינית הגועשת, השיחה עם השר אורבך עוברת לזירה הפנימית. חבילת החוקים האחרונה מתוארת בפי רבים כחקיקה שתכליתה לפגוע באופייה הדתי של מדינת ישראל. אורבך דוחה את ההגדרות הללו מכול וכול. "הרבנות היא רבנות חרדית ברובה, ועובדים איתה כשאפשר לשתף פעולה, אבל כשהם מטילים וטו אי אפשר לעבוד איתם. אני לא קורא לחוקים הללו חוקים חילוניים. בחלקם הם אפילו חוקים דתיים. לא כל מה שהוא לא חרדי הוא מיד חילוני. צריך לתקן את שירותי הדת בישראל. זו משימה שלא בכל פעם נקרית בפנינו הזדמנות לבצע אותה".
אורבך לא מתרגש גם מחוק הגיור שעומד בפתח מושב הכנסת הבא. החוק הוביל לסערה קואליציונית כשעלה לדיון על ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן, שביקש לקדם את מהלכי פתיחת הגיור שלא בתיאום עם הרבנות הראשית. אורבך אינו נבהל מקידום חוק שלא בתיאום עם הרבנות הראשית, עמדה שלא כל חברי סיעתו שותפים לה. "יש הצעת חוק שתוגש בתחילת מושב הקיץ על ידי הרב בן דהן, והיא בתיאום מסוים עם הרבנות הראשית. אנחנו לא יכולים להיות תלויים ברבנות הראשית לחלוטין, עם כל הכבוד. אנחנו נשתדל להיות מתואמים עם הרבנות, אבל אם הם יסרבו כי תפיסתם היא חרדית, אז לא. אי אפשר לחכות לרבנות".
דבריו של השר אורבך נשמעים אולי קשים לעיכול לנוכח דבריו התקיפים של הרב חיים דרוקמן, ראש מערך הגיור לשעבר ומראשי רבני הציונות הדתית, שקבע כי חוקים דתיים יש לחוקק אך ורק בתיאום עם הרבנות הראשית ובכך למנוע פילוג בעם. כשאני מזכיר את דבריו אלה של הרב דרוקמן, אורבך לא נשמע נרעש: "שאלת את דעתי וזו דעתי. עבדנו בתיאום עם הרבנים ולכן התנגדנו לחוק שטרן, במה שיצר את המהומה בסוף המושב הקודם. אני מכפיף את דעתי בפני דעת הסיעה, בניגוד אולי לאחרים", הוא שולח רמז ביקורתי חד לכיוונו של חבר הכנסת יוני שטבון, שבחר לפעול עצמאית והתנגד לחוק הגיוס. "אם זה היה תלוי בי, אני סבור שאפשר לפתוח יותר. אי אפשר לחכות לרבנות. אני מכבד אותם, אבל עם כל הכבוד למשפחת יוסף ולאריה דרעי, הם לא יכולים לקבוע את סדרי הדת של מדינת ישראל. אבל בגלל שיש רבנים ציוניים-דתיים שסבורים כך, אני מוכן לפשרות".
סוגיה נוספת שגוררת אחריה ביקורת חריפה מהכיוון החרדי כלפי הקואליציה הנוכחית, היא ההצעה לפתיחת הרישום לנישואין למי שנישא שלא כדת משה וישראל, הגדרה הכוללת בתוכה לא מעט מערכות זוגיות שאסורות על פי ההלכה. "אנחנו משתדלים ללכת בתיאום עם הרבנות הראשית ומקשיבים מאוד לרבני הציונות הדתית, אבל אם נבחר בדרך של שיתוק לא נגיע לשום מקום".
"יש כאן הרבה פשרות. אני מושך לכיוון הפתוח יותר, ואני אומר זאת במפורש. צריך להתייעץ במידה רבה עם הרבנים ועובדה היא שאנחנו הולכים איתם בנושא הגיור. אבל הצד השני הוא שלא ניתן לתת לרבנות לקבוע את כל הסדרים של חיי הדת במדינה, כי הרבנות הזו כפופה לחרדים ולכן אנחנו חייבים לגלות עצמאות במקום שאפשר. יש לנו את העמדה שלנו והיא לא תמיד תואמת את עמדת הרבנות".
השיחה עם השר אורבך נחתמת עם הפרשה המסעירה של השבוע האחרון, פרשת העימותים ביצהר. אני מבקש ממנו להתייחס גם להתנהלות שר הביטחון והמנהל האזרחי למבנים שנהרסו בשכונות היישוב, אבל אורבך מסרב לקבל את תכתיב "השאלות המאזנות". לדבריו, החובה היא להתייחס במלוא החומרה להתנכלות הקשה לחיילי צה"ל, וכל התמקדות בשאלות לווין אודות המנהל האזרחי, שר הביטחון ומערכת הביטחון, פוגמת בחומרת ההתייחסות הראויה לדברים: "צריך להכניס אותם לכלא בלי אבל ובלי בטיח... נמאס כבר שכל מיני פושעים צעירים שעוברים קורסים להתמודדות עם השב"כ ינהלו את המדינה. יש לנו מדינה אחת ושב"כ אחד. אנחנו בצד של מדינת ישראל למי ששכח. אני לא מגנה כל הזמן, כי לא מדובר באנשים שמקשיבים לי. זה לרדוף אחרי הרוח, אבל צריך להעמיד אותם במקומם. כך מתנהגים לצבא? זו פשוט בושה". את עצם העלאת השאלות סביב התנהלות המנהל האזרחי הוא מגדיר כ"סלחנות שעלולה לעלות בחיי אדם".