איסור ריבית נתפס בעיני רבים כאיסור שקשה מאוד ליישמו ככתבו וכלשונו בכלכלה המודרנית. מתן אשראי מהווה כיום אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של הגופים הפיננסיים השונים, ואיסור הריבית הופך בעצם מקור הכנסה זה לאסור. זאת הסיבה לשימוש הנפוץ בהיתר העסקה שהחל לפני כ‑500 שנה, ואשר באמצעותו ניתן לבצע עסקאות שמבחינה מעשית דומות מאוד להלוואה בריבית – אך באופן שאינו מתנגש עם ההלכה.
עם זאת, בצד הקושי שבשמירת איסור ריבית בכלכלה המודרנית, אי אפשר להתעלם מהתרומה הגדולה שיש לאיסור זה על היציבות הכלכלית.
כלל יסודי בכלכלה קובע כי ככל שהביקוש עולה – רמת המחירים עולה גם היא, ועמה האינפלציה במשק. על כן במצבים של אינפלציה גבוהה מעלה בדרך כלל בנק ישראל את אחוז הריבית, מתוך מטרה לצמצם את לקיחת האשראי. במצב כזה יורדת כמות הכסף שבידי הציבור, מה שמביא להקטנת הביקושים ומתוך כך לירידת האינפלציה.
היתר העסקה המבוסס על העסקה התלמודית נועד במקורו להלוואות עסקיות כאשר המלווה והלווה שותפים בפירות ההשקעה, ובאופן עקרוני שותפים גם בהפסדים (אם כי באופן מעשי, על פי תנאי היתר העסקה בדרך כלל אין המלווה נושא בהפסדים). שימוש בהיתר העִסקה בעסקאות אלו, מאפשר את המשך ההשקעות והפיתוח במשק בדרך המותרת על פי ההלכה.
המצב שונה כאשר מדובר בהלוואות שנועדו לצריכה פרטית. אמנם רבים מפוסקי ההלכה התירו שימוש בהיתר עסקה גם בהלוואות מסוג זה, אך ברור עם זאת שאף אם אין בכך איסור הלכתי, הרי שבמקרים רבים אין הדבר עולה בקנה אחד עם רוח ההלכה.
הדרכתם של חז"ל "איזהו עשיר השמח בחלקו" מחייבת את האדם להימנע מלחיות מעבר ליכולתו הכלכלית. אם אין ידו של האדם משגת לצורכי הקיום הבסיסיים הדרושים לו ולמשפחתו, יש לתת לו הלווה כגמ"ח בלא ריבית. אך אם יש לו את הדרוש לו באופן בסיסי, והוא מעוניין ביותר – אין צורך לתת לו הלוואה בלא ריבית, ואף אין זה ראוי לתת לו הלוואה בריבית תוך הסתמכות על היתר עסקה. מעבר לתועלת הרוחנית שבשמירה על כללים אלו, יש בכך גם למנוע ביקושים מופרזים ומתוך כך לתרום לשמירה על היציבות במשק.
אכן חז"ל, בדאגתם למניעת עליית מחירים במוצרי היסוד, לא הסתפקו באיסור הריבית. בהלכה אנו מוצאים שימוש בשני כלים שיש בידי השלטון ואשר נועדו למנוע עליית מחירים בלתי סבירה. הכלי האחד כולל שורה של פעולות אשר נועדו לשמור על איזון בין הביקוש להיצע וכך למנוע מהמחירים לנסוק כלפי מעלה. בין הפעולות ניתן למנות איסור אגירת מוצרים על ידי קרטלים, איסור על ריבוי מתווכים, ובמקרים מסוימים אפילו איסור על ייצוא לחו"ל. הכלי השני הוא ההתערבות הישירה על ידי הצבת פיקוח על מחיריהם של מוצרים בסיסיים וקביעת רווח מקסימלי שהסוחרים במוצרים אלו רשאים לקחת לעצמם.
עם זאת ההלכה רואה באופן בסיסי את השוק החופשי כדרך המלך בהתנהלות הכלכלית. שמירה על איסור הריבית והימנעות ככל האפשר משימוש בהיתר עסקה בהלוואות לצריכה פרטית, עשויה לאפשר שוק חופשי ששומר על יציבותו תוך התערבות שלטונית מינימלית.
הכותב הוא ראש מכון כת"ר