לצד איחולי הברכות לחג אביב וחירות שמח והתפילה המשותפת לאביב יהודי ולחירות לאומית נבקש באיגרת זו להעלות בפניכם, אוהדי ותומכי ההתיישבות וארץ ישראל, הרהורים ברוח מצוות החג – 'והגדת לבנך'.
לא פעם מזמינות אותנו קבוצות שונות של בני נוער למפגש ולשיחה משותפת בה אנו מתבקשות להציג את עמדת "המתנחלים". במפגשים אלה עולות שאלות בסיס כמו - למה אנחנו פה בארץ ישראל? מה עמדתנו הכוללת על הסכסוך הערבי-ישראלי? מה הפתרון שלנו למציאות המורכבת? ועוד ועוד.
המפגשים האלו מרתקים. פעמים רבות מדובר בפעם הראשונה שבני הנוער הללו שמגיעים מכל רחבי הארץ פוגשים במו עיניהם "מתנחלים". אמנם בכל קבוצה מתגלים איים מבודדים של ידע והתמצאות בעובדות האמיתיות וההיסטוריות אך לרוב אנחנו פוגשות בורות נוראית ומפחידה.
כשאנו סוקרות עם התלמידים את ההיסטוריה המודרנית של ישראל ומעלות את סוגיית זכותנו על הארץ מהבחינה הבינלאומית אנו חשות כיצד עיניהם של בני הנוער נפתחות בהשתאות ובהפתעה גמורה. מילים כמו "ועידת סן רמו" נשמעות להם כמו שם אקזוטי לאתר תיירות. הצעירים הללו, עתידה של מדינת ישראל והעם היהודי מעולם לא שמעו על כך שבסן רמו הוטלה על בריטניה, כמעצמה המנדטורית, האחריות למימוש הצהרת בלפור.
בני הנוער שלנו אמנם שמעו משהו מעומעם ברמה כזו או אחרת על "המנדט הבריטי", אך לא הודגשה להם העובדה שבהחלטה על מסירת המנדט נאמר כי "בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת ייסוד "הבית הלאומי" לעם היהודי בארץ-ישראל". מוזר ככל שהדבר יהיה, מסתבר שאין הרבה תלמידים בישראל ששמעו על כך שהבריטים היו מחויבים, ע"פ החוק הבינלאומי, להקים ליהודים בית לאומי בארץ ישראל התנ"כית, משני עברי הירדן.
השיחה נמשכת ואנו דנים במילה "פלשתין" השגורה על פיהם, וגם כאן אנו פוגשות חוסר ידע מובהק. מעט מאד תלמידים מודעים לכך שהשם הזה ניתן לאזור ע"י הרומאים, לאחר חורבן בית שני, מתוך מגמה מודעת למחוק מהתודעה הכללית של אותם ימים שארץ ישראל שייכת ליהודים.
התלמידים נדהמים לגלות שהמילה "פלשתין" היא בסך הכול כינוי לועזי שנועד לתאר אזור גיאוגרפי, את ארץ ישראל התנ"כית. כשאנו מספרות להם שמעולם לא היה "עם פלשתיני", שהמושג הזה הומצא רק אחרי מלחמת ששת הימים, ושעד אז השתמשו רק במילה "ערבים" – קשה להם להאמין לנו. כשאנחנו מצטטות מנהיגים ערבים מפורסמים שהודו בפה מלא בכך שהמושג "פלשתינים" אינו אלא המצאה, עיניהם ואוזניהם של התלמידים נפתחות בהפתעה מוחלטת. לדוגמא, מעולם לא סיפרו להם על זוהיר מוחסין, מבכירי אש"פ, שאמר בשנות ה-70: "אין הבדל בין ירדנים, פלשתינים, סורים ולבנונים. כולנו חלק מאומה אחת. אנחנו מדגישים את הנושא הפלשתיני רק בשביל סיבות פוליטיות. הקמת מדינה פלשתינית היא פשוט כלי חדש בהמשך המלחמה שלנו נגד ישראל".
לפני ימים אחדים קיימנו עוד אחד מהמפגשים הללו ולאחריו שוחחנו עם המורים ותהינו איך תיתכן בורות שכזו בהיסטוריה של ארצנו בבתי הספר שלנו. אחד המורים גילה לנו בכנות כואבת: 'נושא ועידת סן רמו כמעט ולא נלמד, כי זה פוליטי. לא רוצים שהתלמידים יפנימו שיש לנו לא רק זכות היסטורית אלא גם זכות בינלאומית על הארץ הזאת. שלא לדבר על כך שלעולם לא יספרו לתלמידי ישראל שהפלשתינים הם המצאה מאוחרת. היסטורית זה אמנם נכון אבל זה לא פוליטיקלי קורקט...'.
הבאנו כאן רק דוגמאות מעטות. מתברר שפרקים שלמים מההיסטוריה של עם ישראל בארצו הועלמו ומועלמים בכוונה תחילה מתודעת תלמידי ישראל. כך נוצר כאן דור המקבל את האינפורמציה שלו מההסתה והשקרים והעיוותים המופצים באינטרנט ובתקשורת העוינת בארץ ובחו"ל. כבר כתב על כך שמואל כץ בהקדמה לספרו "אדמת מריבה": "אחת מחידות תקופתנו היא אדישותם של אנשי מדינה בישראל לנוכח מחדלי החינוך בכל הקשור ללימוד ההיסטוריה של עמנו וארצנו והתעלמותם מכוחה העצום של התעמולה. בכך הם למעשה סייעו לשקר הערבי לגבור על האמת היהודית".
כץ גם מצטט את שירו המפורסם של נתן אלתרמן ז"ל שכתב זמן קצר לפני מותו דברים הנשמעים כיום כדברי נבואה:
אז אמר השטן: הנצור הזה
איך אוכל לו.
אתו האומץ וכשרון המעשה.
וכלי מלחמה ותושייה עצה לו.
ואמר: לא אטול כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו,
ולא ידיו ארפה כמקדם.
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאתו הצדק
....
ערב פסח תשע"ד והמערכה על ארץ ישראל בעיצומה. המערכה הזו היא בעיקר מערכה תודעתית.
אנחנו מצווים בצווי "והגדת לבנך" – לחנך וללמד את ארבעת הבנים אודות יציאת מצרים, יציאה שכל תכליתה היא להביא את בני ישראל לארץ ישראל המובטחת כדי לחיות בו כעם ריבון במלוא רוחב ארצו.
הריבונות על ארץ ישראל ומימושה יביאו למודעות עמוקה יותר של שייכותנו לארץ הזו. כל עוד קיים ואקום מדיני על חלקי מולדת – העם ובעיקר הנוער הישראלי נסחף בתודעתו אחר פרשנויות שונות ומעוותות. רק במקרים בודדים, הנחשבים לטוב במיעוטו, הם נחשפים לכלל הפרשניות, אך זכותנו על הארץ והקשר החי שלנו אליה אינם פרשנות ואינם נרטיב אלא אמת היסטורית צרופה שחובה להכירה על כל פניה וצדדיה.
עם ישראל אינו עם ככל העמים. בעוד העמים האחרים, בעיקר עמי אירופה, מתפרקים מלאומיותם וה"אני" הופך עבורם לדבר החשוב ביותר, ללאומיותו של עם ישראל יש תפקיד עולמי ראשון במעלה. לאומיות זו אינה אגואיסטית. לאומיותנו מקדמת את העולם כולו אל עתיד טוב יותר, מוסרי יותר ונעלה יותר. שאיפתנו הכללית היא תיקון עולם במלכות שדי.
במפגשים עם הנוער שלנו אנו מגלות צמא רב לשמוע ולהכיר. גם בדור המסכים והמולטימדיה הוירטואלית נשמתם של צעירי ישראל בנויה להכיל אידיאלים גדולים. בגיל הקריטי לעתידו הנוער הישראלי מתגייס לצה"ל ורובו הגמור עושה זאת מתוך אהבה גדולה ותחושת שליחות ענקית. מניעת המידע והאמת סביב עברו ועתידו של עמנו וזכותו התנ”כית, ההיסטורית והבינלאומית על ארצו אינה אלא עוול כבד כלפיו.
בחג הפסח יש לכל אחד ואחד מאיתנו הזדמנות מצוינת לממש את ציווי 'והגדת לבנך' ולהעלות על שולחן הסדר את שגב חיינו.
(הכותבות, יהודית קצובר ונדיה מטר, הן ראשי תנועת 'נשים בירוק' והפורום לריבונות)