ספר המספר את סיפורה המרגש של הילדה דוניה, ששרדה את שואת יהודי צרפת, רואה אור בימים אלו.
בעוד הנאצים הולמים על דלת הבית באישון לילה, הוריה של דוניה מחביאים אותה בארון הבגדים. כאשר היא יוצאת ממנו בעזרת השכנה, היא מגלה שהוריה אינם והדירה הפוכה.
השכנה, חברה במחתרת הצרפתית, לוקחת את דוניה תחת חסותה. שתיהן מעמידות פני אם ובת נוצריות ומסתתרות יחד בחווה מחוץ לפריז. כך, למעשה, ניצלים חייה של דוניה. עם תום המלחמה עוזרים השכנים לדוניה לאתר את אימה הניצולה. אביה לא שרד.
המחבוא מסופר כזיכרון שסבתא מספרת לנכדתה, ומצליח להעביר גם את חווית הדור השני באמצעות אבי הנכדה השומעת את הסיפור: בסוף הספר בנה של דוניה מודה לאימו על שספרה את סיפורה לבתו, אך מביע צער על שלא ספרה לו את הסיפור מעולם (והוא שמע אותו מבתו הקטנה).
הספר, מתאר ברגישות רבה את קורותיהם של אלפי ילדים צרפתים יהודים תחת משטר וישי, באסתטיקה השמורה לקומיקס ובקיצור המתאים לקהל צעיר.
הספר זכה בפרס אנגולם לשנת 2012. תערוכה העוסקת בשואת יהודי צרפת עוצבה בהשראתו, והיא נודדת בין בתי ספר בצרפת.
מחבר הספר לואיק דווילייה מסביר מדוע היה חשוב בשיחה לספר סיפור שמתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה "אנחנו חיים בתקופה מורכבת. אחרוני העדים למאורעות הולכים ונעלמים... כסופר, יש לי אחריות.
מסיבה זו מצא חן בעיניי הרעיון לייעד את הסיפור לקוראים צעירים. אהיה מאושר אם הסיפור יעודד שיחות על מה שקרה בעבר, אבל מבחינתי המטרה היא גם לעורר דיון בנוגע למה שקורה כיום, על רקע התחזקות הזרמים הקיצוניים"
מאייר הספר מארק ליזנו נזכר שבשנת 2005, ביום הזיכרון לשחרור המחנות, בתו בת הארבע שאלה אותו מה זה תא גזים "הנחתי שמוקדם מדי להסביר לה במה מדובר, אבל הבטחתי שאקדיש זמן למציאת תשובה בשבילה... " והתשובה לא איחרה לבוא.