שאלה:
שלום אודליה. אני פונה אליך בזעקה לעזרה. יש לי ילדה בת 11 שמתנהגת נורא ואיום. זה ממש עובר כל גבול. היא מתחצפת ואפילו מקללת. מרביצה לאחיות שלה, וכל דבר שאני מבקשת ממנה, היא מסרבת! היא פשוט הורסת את האווירה בבית! אני מעירה לה וזה לא עוזר... הענשנו אותה פעמים רבות והיא רק ממשיכה בקללות ובחוצפה. מה עושים במקרה כזה? האם יש דרך להרגיע אותה? אודה לעזרתך בדחיפות!
שלום לך אמא יקרה.
ראשית אני מבינה את הזעקה שלך, את התסכול והכאב הגדול מהמצב. הכאב לפי הבנתי מחולק לשלושה עניינים מרכזיים. האחד- המצב והאווירה שנוצרה בבית כתוצאה מהתנהגותה. השני- המצב הרגשי של הילדה עצמה. השלישי- המצב הרגשי שלך כאמא, כתוצאה משני אלו יחד.
בלי להכיר את המצב לעומק, פשוט וברור שהילדה נמצאת במצב מסוים של מצוקה. ילד אינו רע במהותו, ואם הוא מגיע למצב שבו הוא, או במקרה הזה היא, מייצרת שוב ושוב אנרגיה שלילית והתנהגות הרסנית, כנראה שקשה לה, שהיא מתמודדת עם קושי מסוים, שכואב לה בתוכה.
המטרה הראשונה בהתמודדות הזו היא לנסות ולעצור את הגלגל של ההתנהגות והתחושות השליליות שבבית. היא מקללת ומתחצפת, אתם מענישים, היא שוב מתעצבנת, אתם כועסים... והמצב נהיה בלתי נסבל ממש. מוכרחים למצוא את הדרך לעצור את הגלגל הזה.
הכיצד?
לא להגיב לה באותה מטבע. היא מתחצפת- ואת לא מחזירה לה. אם היא מרביצה, את לא מכה אותה בחזרה. חשוב להציב לה גבול, אבל בלי שום כעס. אפשר לומר למשל, שזו לא התנהגות מקובלת בבית. כמו כן, על מה שאפשר- כדאי פשוט להתעלם ולא לעשות עניין. כשאת ובן זוגך תגיבו לה בדרך שונה ממה שהיא מכירה, תאפשרו גם לה ללמוד ולהגיב אחרת.
דימוי עצמי חיובי או שלילי? בהמשך לכך, חשוב להבין את נפש הילדה. ככל שהילדה שומעת יותר גערות, מילות שלילה ומקבלת יותר עונשים- היא יותר ויותר משתכנעת בכך שהיא ילדה "רעה". וילדה שמאמינה בכך שהיא "רעה ושלילית", תייצר עוד ועוד התנהגויות כאלו. וזוהי השרשרת המרכזית שאנו רוצים להפסיק. להפסיק לשדר לה שהיא שלילית, קשה או בעייתית. כמה שיותר למצוא את הדרך וההזדמנויות לומר לה מילים טובות. ללטף לחבק. לגשת אליה למיטה וללחוש מילים של אהבה ורוך. תעזרו לה להאמין בטוב שבה...
לחזק את האהבה כלפיה. 'אך מה עושים אם אנו מתקשים למצוא בה את הטוב? אם קשה לנו להביע כלפיה אהבה כשהיא מכעיסה כל כך?' לא פעם שמעתי מהורים את השאלה הזו. אמנם ברור בשכל שהילדה זקוקה לחום ואהבה, אבל בלב, יש פעמים שקשה לעשות זאת, בעקבות ההתנהגות השלילית. עקב כך, אנו כהורים מוכרחים לעשות כל מאמץ אפשרי, להגדיל ולהרחיב את שער האהבה כלפיה.
תנסי, אולי דווקא כשהיא ישנה, להתבונן עליה, לראות את פניה הרכות, ולהרגיש כמה היא חלשה, קטנה וזקוקה לך. תראי את הנשמה שלה שכואבת, שזועקת גם היא לשינוי. לחמלה ורוך.
אני בטוחה כי לביתך הקטנה קשה עד מאוד התחושה שהיא עושה לכם רע. שהיא מצערת ומאכזבת. ילדה בת 11, שתלויה וזקוקה לכם יותר מכל. היא אמנם "משחקת אותה", החזקה, השולטת, המרביצה והחצופה... אך בתוכה, אני מבטיחה לך- היא חלשה, זקוקה ומפוחדת.
בתחילת דבריי חילקתי את הקושי שבהתמודדות זו לשלושה חלקים. החלק האחרון והחשוב מאוד, הינו התחושות הרגשיות שלך- כאמא. אני מתארת לעצמי שרגשות רבים ומגוונים עוברים עליך. מצד אחד כעס כלפי הילדה, מצד שני כאב על מצבה, ומצד שלישי, ייתכן כי בתוכך ישנם רגשות אשמה מסוימים על עצמך כאמא. לכן, חשוב לדעתי, כי על אף המצב המורכב שנוצר- תאמיני בעצמך, ובאימהות שלך.
כשאת מאוכזבת, כשאת כועסת או מאשימה את עצמך, סביר כי תתקשי למצוא את הכוחות החיובים לגשת ולהתייחס אל ביתך בצורה נכונה. את מוכרחה למצוא את הדרך להאמין בעצמך. את עשית את הכי טוב שאת יכולה. וגם כעת, עצם הפנייה שלך מעידה על רצון טוב, על אימהות מסורה שרוצה ללמוד, להתפתח ולתקן. את האמא שלה- ובידייך בעזרת ה', הכוחות לסייע לה, לעצמך ולבית כולו לחזור בחזרה אל דרך הנועם, האהבה והכבוד.
שולחת לך כוח ומאמינה בך.
השינוי הוא אפשרי...
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית. מנחת סדנאות ומרצה. קליניקה בירושלים וביד בנימין. לתגובות: otsarpnimi@gmail.com
סדנת הזוגיות יוצרת לדרך- להצטרפות לסדנא- בלי לצאת מהבית...