דקות אחדות לפני תחילת הקרנת הסרט החדש שיעלה בשבוע הבא לאקרנים "המחברת הגדולה", אמר לי אחד ממבקרי הסרטים "תתכונן. זה הולך להיות סרט קשה".
אכן זה קשה. מלחמה של חיילים, היא מלחמה אחרת של אנשי העורף ובעיקר ילדים. זו מלחמה של שורדים. ככל שאתה מוכן יותר, כך תצליח. והמוכנות היא להרבה שכול, עינויים ומכות ואפילו מבני המשפחה הקרובים ביותר (הסבתא, לדוגמא, שהכי אמורה לגונן על נכדיה).
אבל יש גם צד אחד של חמלה (היהודי הסנדלר, שמוכן לתת ללא תמורה לשני פליטים נוצרים מגפיים חמות) ויש גם הרבה תובנות.
הימים הם ימי שלהי מלחמת העולם השנייה.
אבי התאומים בחזית. בעיר הגדולה, יש סכנה לשני תאומים כבני 13 (לא מוסבר בסרט למה) ואמם מביאה אותם אל הכפר ומשאירה אותם אצל סבתם. הסבתא היא איכרה נבערת, מלוכלכת, ערמומית ואלימה כלפיהם. הכפריים קוראים לסבתא "מכשפה" ומתלחשים שהאישה השתיינית והאכזרית הרעילה את בעלה. שני הנערים מבינים עד מהרה שהדרך היחידה לשרוד בעולמם החדש, היא להתנתק מכל רגש או חמלה.
הם מענים את עצמם כדי להשתחרר ממצוקות הרעב, הכאב והפחד, ומתמסרים לתכנית לימודים קפדנית כדי לחסן את רוחם. את קורותיהם הם מתעדים במחברת שקבלו מאביהם, לפני שיצא למלחמה. מכאן גם שמו של הסרט.
המחברת, היא זו שנותנת את הכח לספר לדורות הבאים, מתוך בקשתו של האב טרם צאתו למלחמה לכתוב כל פרט "אבל כל פרט" כדבריו, את אשר קרה אותם.
יאנוש סאס, הבמאי , הינו אחד היוצרים המוכשרים בקולנוע ההונגרי היום. הסרא, כאמור, מבוסס על רב המכר העולמי של אגוטה קריסטוף אך עם השמטות רבות. נחשכים מאיתנו כל תיאורי האלימות המופיעים בו ולכן "קל" יותר לצפות בו.
הסרט מצולם על רקע נופיה של הונגריה והכפרים הפזורים בה והוא מראה שוב ושוב את כוחה המשחית של המלחמה.