הספר "צווייאונצוואנציק לידער פון יחיאל פיינער", או בתרגום חפשי לעברית: עשרים ושניים שירים מאת יחיאל פיינר, היה במשך שנים משאת נפשם של מוזיאונים, ספריות, אספנים וחובבי ספרים עתיקים.
הספר - אשר חובר לפני השואה על ידי 'ק. צטניק', מספרי השואה החשובים בעולם - הושמד כמעט לחלוטין על ידי המחבר כחלק מתהליך ההשמדה של מי שהיה בעבר.
לאחרונה, אותר הספר בצפון הארץ והוא יועמד למכירה באמצע החודש הבא בבית המכירות הפומביות 'קדם' בירושלים.
ספר השירים חובר על ידי יחיאל פיינר בשנת 1931, בהיותו בן 22 שנה, ופורסם בעיר וורשה בפולין במספר מוגבל של עותקים.
פיינר, אשר שינה את שם משפחתו לאחר השואה לדי-נור, בחר לכלול בספר 22 שירים ביידיש, כמספר שנותיו באותה העת. וכפי שהוא כותב בשיר הפתיחה של הספר, בתרגום מיידיש: עֶשְׂרִים וּשְּנַיִם שִׁירִים; עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה; קֶרֶן אֶל תּוֹךְ לֵאוּת-מַחְשַׁכִּים; בְּאֶלֶם פֶּה פָּעֲרָה קִבְרָהּ.
תקופת השואה עברה על די-נור במחנה ההשמדה אושוויץ, ובמהלכה הוא איבד את כל משפחתו: אשתו, הוריו, אחיותיו ואחיו, להוציא אח אחד. לאחר השואה, די-נור הגיע עם "הבריחה" לישראל דרך איטליה והקדיש את חייו לכתיבה על חוויותיו מהמחנה.
במהלך כתיבת ספריו היה די-נור חוזר אל "הפלנטה של אושוויץ", כשהוא מסתגר בחדרו, לבוש בכותונת האסיר שלו ולא מתקלח, ישן או אוכל ימים ארוכים. את ספריו, המתאפיינים בתיאורים קשים במיוחד, כתב תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת ושימוש בשם העט "ק. צטניק".
זהותו נחשפה בפעם הראשונה במשפט אייכמן, כ-15 שנה לאחר פרסום ספרו הראשון 'סלמנדרה', עת עלה על דוכן העדים.
לשאלת התובע "מה הסיבה שבגללה חסית בשם הספרותי ק. צטניק?", השיב די-נור: "אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ. הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על-פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו... הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המספר ק. צטניק".
לאחר השואה, כאמור, ראה די-נור חובה לעצמו להשמיד את כל ספריו שהודפסו בעבר. במכתב לשלמה גולדברג, מנהל מחלקת ההשאלה בספריה הלאומית בירושלים, תיאר די-נור תהליך זה ואף הסביר אותו, "בשנת 1953 הודיעו לי בשהותי בניו-יורק ש'הספר' מאת הסופר שהושמד באושוויץ נמצא בספרייה הלאומית כמוצג נדיר תחת זכוכית. הלכתי לספרייה, הצגתי את תעודת פא"ן [PEN - ארגון בינלאומי של סופרים, עורכים ומשוררים] כסופר מישראל הכותב סיפור-חייו של סופר זה שהושמד, קבלתי את הספר לידי, יצאתי מהספרייה, שרפתי את הספר".
"לפני שלושים שנים בערך, מישהו בתל-אביב מסר לי שבספרייה הלאומית בירושלים נמצא 'הספר'. נסעתי לירושלים, התברר שמנהל הספרייה... ידע מי אני, לא הייתי זקוק ל'תרמית' כדי לקבל את הספר לידי, יצאתי מהספרייה, ושרפתי את 'הספר'. לפני מספר חודשים שמעתי משני סטודנטים, המתחקים אחר קורות-חייו של ק. צטניק, ש'הספר' נמצא בספרייה הלאומית בירושלים. וההמשך ידוע". את מכתבו לגולדברג מסיים די-נור בבקשה, "ועוד בקשה לי אליך: כאות ועֵד צרפתי כאן שְאֵרים מתוך 'הספר', אנא, שרוף אותם כמו נשרפו כל [ה]יקר לי ועולמי בקרמטוריון של אושוויץ".
כאמור, במשך שנים רבות הספר היה נחשב כספר שאבד מן העולם. בשנת 2011 הוצגו בספרייה הלאומית בירושלים שרידי הגזירים של "צווייאונצוואנציק" בתערוכה "טמיר ונדיר – מבחר מאוצרות הספרייה הלאומית", לצד כתבי יד של הרמב"ם, אייזק ניוטון, מרטין בובר, פרנץ קפקא, ש"י עגנון ופריטים נדירים אחרים.
לאחרונה, אותר הספר על ידי אספן בחנות לספרים מיד שנייה בצפון הארץ, בתוך ערימה של ספרים ישנים. הספר, הובא על ידי האספן לבית המכירות הפומביות 'קדם' בירושלים, מהגדולים בעולם בתחום ה'יודאייקה' וה'ישראליאנה'.
באמצע החודש הבא הוא עתיד לעמוד למכירה פומבית כחלק ממכירתם של פרטי "היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית". מחיר הפתיחה של הספר יעמוד על כ-21 אלף ש"ח, אם כי בבית המכירות מעריכים כי ערכו עתיד לעלות משמעותית במכירה.
"מדובר באחד הספרים היהודיים הנדירים ביותר בעולם", מסביר מרון ארן מבעלי 'קדם', ומוסיף כי "זהו גם אחד הזיכרונות הנדירים והחשובים ביותר לעולם שהיה ואיננו עוד".