קרב כ"ה בניסן שהתרחש בימי מלחמת העצמאות במנזר הרוסי שבגוש עציון, היה אחד מהקרבות הקשים, בו ספגה מדינת ישראל מכה קשה ואיבדה 12 לוחמים.
הקרב היווה את שיאה של מערכת קרבות בהם גוש עציון שימש עמדה דרומית של ירושלים במלחמת העצמאות. מאחר והערבים ריכזו את כל הכוחות שלהם בהתקפה על ירושלים, כאשר על גוש עציון הוטל להגן על הבירה מכיוון דרום.
ביום שישי האחרון התקיים אירוע לרגל 66 שנים לקרב במהלכו צעדו 600 תלמידי גוש עציון, משפחת ולוחמים בעקבות לוחמי תש"ח מהגבעה הצהובה שבלב גוש עציון ומכפר עציון אל עבר המנזר הרוסי בו התחולל הקרב.
האירוע התקיים ביוזמת אגף חינוך במועצת גוש עציון, מתנ"ס גוש עציון, עמותת תיירות גוש עציון ובית ספר שדה כפר עציון, ולאחר הצעדה נערך טקס בהשתתפות מח"ט חטיבת עציון אל"מ עמית ימין, ראש המועצה דודי פרל, ולוחמי תש"ח שהשתתפו בלחימה.
הקרב החל כאשר המון ערבי תוקף את יישובי גוש עציון בסיוע תותחים ומשוריינים ובשיתוף פעיל של הלגיון הערבי וכוחות המנדט הבריטי שעדיין פעלו בארץ. מטרתם הייתה לסלק את כוחותינו מהמשלטים החולשים על הכביש הראשי – ציר ירושלים חברון, ולשבש את התנועה בו.
הבריטים תכננו לפנות את ירושלים ביום תום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל (14 במאי 1948) במספר צירי תנועה שאחד מהם - הדרומי, היה מירושלים לעבר חברון ומשם למצרים. לפיכך טענו כי הם מבקשים להבטיח תנועה חופשית בציר תנועה ראשי זה.
לאחר קרב נואש עלה בידי התוקפים הערבים לכבוש את המנזר הרוסי. עם ערב נתפס המנזר על ידי כוחותינו כאשר נמשכה תקיפת התחבורה הערבית ומצבו של גוש עציון נתגלה כחמור ביותר. מוש, משה זילברשמיט, מפקדו האחרון של גוש-עציון היה מודע היטב לכך שתקיפת התחבורה הערבית בהוראת הפיקוד העליון עלולה להביא את גוש עציון למערכה שתהיה למעלה מכוחו. אבל לטענתו: "זה צריך להיות קרב מצדה, תוך הכרה כי בעמידתנו עד הסוף אנו עוזרים להצלת ירושלים".
מח"ט עציון, אל"מ עמית ימין, ציין כי "הקמתו המחודשת ופריחתו של גוש עציון היא עדות מאלפת לניצחון רוח גוש עציון. עבורנו לוחמי ההווה מהווה סיפורו של גוש עציון מופת וסמל. זהו המצפן עליו גדלים דורות של לוחמים. הקשר בין צה"ל להתיישבות בא לידי ביטוי עמוק יום יום. אנו מצדיעים לכם".
ראש מועצת גוש עציון, דוידי פרל, אמר כי "אנו עומדים כן היום, שישים ושש שנים מאז נדמו קולות הקרב ההוא. אנו עומדים כאן, על האדמה שספוגה בדמם של גיבורי גוש עציון, שלחמו ונפלו פה. וכאז, כן היום. תפקידו של גוש עציון כחוליה מקשרת על אם הדרך ,דרך האבות מחברון לירושלים, דרך הנמשכת כבר חמשת אלפים שנים – לא תם! אנו עומדים ונשבעים לא לנטוש עוד את אדמת ארץ ישראל. כנבואת הנביא עמוס: "ולא יינטשו עוד מעל אדמתם".