בראיון ליומן ערוץ 7 מעריך פרופ' אסעד גאנם מאוניברסיטת חיפה, מומחה ליחסים פנימיים ברש"פ, כי צפויות עליות ומורדות דרמטיים בשיח בין תנועת הפתח' והחמאס וכי המחלוקת שבין שני הפלגים לא תאפשר הקמת רשות מאוחדת ומשותפת.
פרופ' גאנם מדגיש כי המחלוקת בין שני הפלגים במהותה היא סביב הרצון של כל פלג לראות בעצמו את המייצג האותנטי של הפלשתינים, וככזה אף אחד מהם לא צפוי לוותר לחברו גם אם תתקבל הכרעה כלשהי בבחירות.
בדבריו הוא מציין כאבסורד את ההיתכנות שחמאס ימסור את מפתחות הרצועה לפתח' במידה ופתח' ינצח בבחירות וכך גם איש מהפתח' לא יוותר על המשרדים והמשרות לטובת החמאס בשל תוצאות כאלה ואחרות.
לנוכח מציאות זו מעריך פרופ' גאנם כי בין שני הפלגים לא תיתכן ממשלת אחדות של ממש אלא לכל היותר הסכם חלוקת תפקידים מתוך מארג אינטרסים של שני הפלגים ולא מעבר לכך.
להערכתו מאחורי הליכתו של אבו מאזן לכיוון ההסכם עם חמאס עומדת הבנתו שלא יוכל להקים מדינה פלשתינית, וכשזו המציאות חש צורך לקדם סדר יום חלופי עבור הפלשתינים, סדר יום של שיח סביב החבירה בין שני הארגונים, גם אם חבירה כזו אינה אפשרית כלל ועיקר.
כשנשאל מדוע בשנות השבעים והשמונים התכנסו הפלשתינים תחת מטרייה אחת מזכיר פרופ' גאנם את דמותו של יאסר ערפאת ככזו שיכולה הייתה להנהיג בהיותה דמות צבאית ולא רק פוליטית, וככזה היה יכול ערפאת להתעמת עם פלגים פלשתיניים שלא סרו למרותו אחרי הגירוש מלבנון, מהלך שלהערכתו של גאנם אבו מאזן אינו יכול ואף אינו יודע כיצד לעשותו.
פרופ' גאנם מדגיש כי הפילוג בחברה הפלשתינית אינו נוגע רק ליחס לישראל אלא מדובר בפילוג חברתי תרבותי עמוק הכולל גם פרטנרים שונים – איראן וסוריה לחמאס ואילו ירדן וישראל כפרטנרים של הפתח'. מתוקף השינויים הללו גם הקואליציות שיוצר כל אחד מהארגונים שונות מאלו של חברו.
להערכתו של גאנם המניע של חמאס לחתימה על ההסכם הוא המכה שספג עם המכה שספגה תנועת האם שלו, האחים המוסלמים במצרים ועם המכות שקיבלו שותפיו במזרח התיכון במהלך 'האביב הערבי'. משום כך נכון החמאס להתפשרות טקטית אך בעתיד ירצה גם הוא לקחת לידיו את הגה השלטון.
פרופ' גאנם סבור כי ההתפשרות הטקטית של חמאס והאפשרות שהארגון יכיר בישראל יובילו את תושבי הרצועה ותומכי חמאס להפנמה של מהלך משמעותי יותר בנכונות של הארגון להתפשרות, ובמידה והקהילייה הבינלאומית וישראל יראו את הדברים כך המהלך יוביל לנכונות כלל פלשתינית להתפשרות.
כשנשאל אם אין המציאות מלמדת על שינוי בעמדת אבו מאזן לכיוון חמאס ולא להיפך, אומר פרופ' גאנם כי אבו מאזן נקט בצעד האחרון כפועל יוצא לתחושתו לפיה אין סיכוי להקמת מדינה פלשתינית גם לאחר שנים ארוכות של מו"מ. על התנגדותו של אבו מאזן להכרה בישראל כמדינת העם היהודי מסביר גאנם כי התנגדות זו נובעת משני טעמים, האחד הוא החשש לאבדן תביעת השיבה במידה ויכיר ביהדותה של ישראל והאחר הוא דאגה למעמדם של ערביי ישראל ביום שלאחר הכרה שכזו.