"הסדר בו הסתדר לוח השנה היהודי-ישראלי בדורנו הוא מופלא", כך אומר הרב יונה גודמן, בהתייחסו לרצף הימים שבין פסח, יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות, יום ירושלים ושבועות.
לדבריו, "תהיינה הסיבות אשר תהיינה לכך שזה כעת מבנה הלוח, יש בו משמעות רוחנית וממילא חינוכית עמוקה. רצף הימים הוא סיפור חיינו בדור הזה: מלידתנו כעם וראשית חירותנו, דרך זוועת הגלות הנוראה שמקופלת ביום השואה; המחיר של עצמאותנו שמבוטא ביום הזיכרון; הבנת ערך עצמאותנו ביום העצמאות והמשך הטיפוס לקודש של יום ירושלים עד קבלת תורה במעמד הר סיני".
הרב יונה מציע לנו לא להשאיר את פרשנות הימים ומשמעותם רק לבתי הספר או תנועות הנוער, אלא לבחון אלו מסרים חינוכיים היינו רוצים להקנות בבית ובחיק המשפחה סביב ימים אלו ועוד. ברם, לדעתו יש בימים אלו גם שיקוף למצבו של העם היהודי. לדבריו:
"יש יהודים של פסח. הם לא מאמצים אל לבם את משמעותם של שאר הימים. הם "רק" יהודים, אך אין לדבר משמעות בחיי היום-יום שלהם. זו הקבוצה הראשונה, הרחבה כל כך, של יהודי העולם שהם לעתים על סף התבוללות.
הקבוצה השנייה ממשיכה עד יום השואה ושם נעצרת. עבורה, הרכיב המרכזי בזהותה היהודית היא העובדה שהייתה שואה. כואב לראות כיצד במחקר אחרי מחקר, כולל מחקר חדש מלפני כמה חודשים, רוב יהודי העולם מזדהים עם השואה יותר מאשר התורה או ארץ ישראל.
הקבוצה השלישית ממשיכה עד יום הזיכרון. היא מודעת למחיר המדינה ולקשיים שלנו בדרך לארץ אך שוכחת לשמוח באמת על החירות. הקבוצה הבאה, והיא רחבה וכוללת ישראלים רבים, עושה את כל הדרך מפסח, דרך יום השואה ויום הזיכרון ועד יום העצמאות. אך שם היא נעצרת. אין בלוח שלה לא יום ירושלים ולא חג השבועות. וכן, ב"ה יש קבוצה, ואנו בתוכה, השואפת ומתפללת לעשות את כל המסלול, לחבר את עם ישראל לארצו ולתורתו".
לדעת הרב יונה, מעבר למשמעות החינוכית האישית של "עשרת ימי תשועה" שאנו ניצבים בתוכם, יש משמעות להתבונן עם ילדינו, דווקא בימים אלו, על קבוצות אחרות בעם ועל תפיסתם את יהדותם. זאת במגמה "לסייע לילדינו לרצות לסייע ליהודים אחרים להרים את הראש, להביט מעבר לאופק, ולבחור להמשיך לטפס יחד, כולנו כאחד, את כל הדרך עד קבלת תורה. טיפוס של עם גאה אל ובתוך ארצו הנבחרת, הבוחר בשמחה לצעוד אל עבר תורתו וייעודו".