בעידן בו המסך הדיגיטלי הפך לחריר הצצה שלנו למציאות, כלי להשקפת עולמינו ותווך בינינו לבין העולם המוחשי והחושי, בוחרים להציג בפסטיבל מוסררה מיקס, את קווי התפר שבין האנאלוגי לדיגיטלי, בין עולמות וירטואליים למוחשיים ובין מנגנונים חברתיים, כלכליים ואמנותיים הנעים בין העולמות הללו.
התערוכה, הנערכת במסגרת הפסטיבל, כוללת שימוש בטכנולוגיות אנאלוגיות מובהקות כמו שקופיות, כתיבה ומנגנונים מכאניים לצד אמצעים דיגיטליים מתקדמים כגון תכנות, דימויים ממוחשבים ומוסיקה דיגיטלית. חלק מהאמנים המציגים בחנו דימויים דיגיטליים באמצעים אנלוגיים: האמן הפולני רישארד ואשקו הפך דימויים דיגיטליים מרשתות חברתיות לציורים או שרון פז עושה שימוש כפול במקרן וידאו לצורך הקרנה וליצירת צלליות של הצופים הנעים בתוך העבודה, תוך חיבור שני האלמנטים ליצירה אחת.
אמנים אחרים בחרו בטכנולוגיות דיגיטליות אותן הם שיבשו או "חיממו" והפכו אנאלוגיות, כמו האמן הגרמני -שוויצרי ניקי ניקה המשתמש בתקליטורים שמהם הוא מקלף את השכבה הנושאת החומר הדיגיטלי, ויוצר סאונד חדש בעזרת ציור על גבי התקליטור באמצעות מרקרים, כאשר הציור הופך לגלי קול בעזרת אור.
אולה לוין תציג מיצג העושה שימוש בסרט קסטות ישנות כחומר לסריגה. האמן אורי לוינסון והמוזיקאית עדיה גודלבסקי יציגו מיצג משותף ההופך נגינת נבל לרישומים דיגיטליים, האמן הגרמני ביורן מלהאוס יציג מיצב העשוי מטלוויזיות, בהן הוא משתמש כחומר פיסולי הפולט צבע וקול. עלמה אלורו ודפנה קינן יציגו מופע רדיו מוסיקלי בו חומרים מוסיקליים שהוקלטו מראש ואלו המשודרים בזמן המופע יפגשו יחדיו דרך גלי האתר.
לצד עבודות אלו, הפסטיבל יציג השנה שתי תערוכות של צילומי פילם אנלוגיים: סדרת הצילומים "הפארק" של האמן היפני קוהאי יושיוקי שתוצג בגלריה החדשה. הסדרה צולמה בשנות השבעים בפארק בטוקיו ועוקבת אחרי זוגות אוהבים שמגיעים לפארק בחשיכה ומשתמשים בו כקן אוהבים. התערוכה היא פרי של שיתוף פעולה עם גלריה יוסי מילוא בניו-יורק.
האירועים מתקיימים בין הסמטאות, והקהל יכול אז, להתארח בחצרות הפנימיות של בתיה של השכונה, לפגוש את תושביה וליהנות ממיטב היצירה הרב-תחומית הנוצרת עכשיו בישראל ובעולם. רחוב הע"ח 9 , בחצרות הבתים ובמרחבים הציבוריים. הכניסה חופשית!