רשימת המשאלות, לורי נלסון ספילמן, תרגום: שרון פרמינגר, 375 עמ', ידיעות ספרים
לברט בולינג'ר היו חיים מושלמים. אך מותה של אמה וצוואתה המשונה מאלצים אותה לעשות שינויים לא צפויים בכל תחום בחייה, שינויים שיובילו אותה לגלות שאלו החיים שתמיד רצתה ולא העזה לחיות.
סביב שולחן המהגוני של עורך הדין ישבו ברט, אחיה ובנות זוגם והאזינו למר מידאר, עורך הדין של אמה המנוחה, שהקריא את צוואת האם. האחים ירשו סכומי כסף נכבדים, והמניות בעסק המצליח ומשרת המנכ"ל הועברו מהאם לכלתה, ולא לברט היורשת הטבעית שכבר הוכנה באופן מעשי לתפקיד הנכסף. ברט הנדהמת מגלה כי היא יורשת רק דבר אחד: את רשימת המשאלות שלה. זוהי רשימה שכתבה בהיותה בת 14. האם מצאה אותה בפח האשפה ועקבה אחרי מילוי המשאלות במהלך השנים. עשר מתוכן שטרם הוגשמו הן התנאי לקבלת חלקה הלא ידוע של ברט בירושה.
ברשימה סעיפים כמו "לקנות סוס", "לעזור לחלשים" ו"שיהיה לי בית ממש מגניב" וגם סעיפים משני חיים כמו "שיהיה לי תינוק, אולי שניים" (בן זוגה, עורך הדין המוצלח אינו רוצה בילדים) או "להיות מורה מדהימה" (ברט כבר ניסתה לפני שנים וזה היה כישלון חרוץ). במכתב ארוך שכתבה האם, היא מבקשת ממנה לא לזנוח את השאיפות האמיתיות שלה.
ברט הכועסת מחליטה להתמודד עם הרשימה, אותה יש למלא בתוך שנה בדיוק, וההתחלה ממש לא קלה. בזה אחר זה נשמטים מתחת ידיה כל הדברים היציבים בחייה – היא מפוטרת מעבודתה בעסק, נפרדת מבן זוגה, עוזבת את דירתם ומתחילה בקריירה חדשה ומפתיעה. המהפך לא קל אבל לאט לאט מתברר שהכורח לבחון מחדש את חייה ואת ערכיה מוביל את ברט לאני האמיתי שלה.
למרות העיסוק בשאלות מהותיות, הספר כתוב בצורה קלילה וסוחפת. באמצעות מכתבים שמקבלת ברט לאחר הגשמת כל משאלה מעורך הדין, שבמהלך הזמן יהפוך לידיד קרוב, ממשיכה האם להיות נוכחת-נפקדת בסיפור וללוות את ברט בכל המהלכים.
לעתים נדמה שהכול מתחבר ומסתדר באופן קיטשי. ברט המתחבטת בשאלה מהו הדבר הנכון לעשות כדי לעבור לשלב הבא ברשימה, מצליחה במקרה לקלוע למטרה. מתברר שהמשאלות קשורות זו בזו, והאם כיוונה את הדברים בדרכה שלה. קיטשי? במבט שני, אלה הם חיינו. הכול צפוי והרשות נתונה, ומישהו משגיח מלמעלה. רק שלנו אין מכתבים שמאשרים את מה שעשינו, וניאלץ להסתפק בהרגשה הפנימית, שגם אותה מגלה ברט.
הספר מעורר מחשבה, מלא אופטימיות וכתוב מצוין, ובלי לגלות יותר מדי אפשר לומר שהסוף מפתיע והכול מסתדר בחייה החדשים של ברט. לטובה, כמובן, כפי שטענה האם כבר בצוואה.