אירועי יום הזיכרון ל-23,169 חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נפתחו הערב בשעה 20:00 בטקס הממלכתי ברחבת הכותל המערבי בירושלים.
במהלך הטקס אמר פרס, "לפני 67 שנים החליט האו"ם על הקמתה של מדינה יהודית. אבל לא ההכרזה היא שהקימה את המדינה המופלאה הזו. היא קמה בדם בניה, בזיעת חלוציה בחזון נביאיה. ישראל כיום היא מדינה חזקה. נס בעיני היהודים, פלא בעיני הגויים. אנו, הישראלים, איננו ככל האדם. כבר שנות דור שהעצב אינו מרפה גם לעת שמחה. השמחה שלנו תמיד חסֶרה. עננה של עצב עוטפת אותנו. היא חבויה עמוק, אך נִיבֶּטֶת מתוך עיננו".
הנשיא התייחס לכאב המשפחות השכולות שאיבדו את בניהן ואמר: "ליווינו את ילדינו כאשר באו לאור עולם, ליווינו אותם ליומם הראשון בגן, לכיתה א', ללשכת הגיוס, לחופה, לבַּית ראשון. לפתע נקטעו חייהם. ומאז העננה אינה חולפת. היא נושאת עמה את דמותם של הלוחמים שנפלו במערכות ישראל. גם בשמחות גדולות אנו חשים דקירה חדה בלב: איך לא ישתתף בשמחת הלידה? איך לא יחזיק ביד הקטנה ההולכת לבית הספר? איך לא יראה וישתתף בגידול הילדים? איך בגרו כל חבריו, למדו, נישאו, הקימו משפחות – והוא, הבן שלנו, הבת שלנו, האח, הבעל יישארו כפי שראינו אותם לרגע, בטרם פרידה. אכן, רבים מהם לא זכו לבנות בית. לא הספיקו לטעת עץ. לא טעמו טעם מלא של אהבה. הם הותירו אחריהם אֶתְכֶם, בני המשפחות השכולות, לבכות את נפילתם. ואותנו, החברים, לכאוב, להזכיר ולזכור".
הנשיא התייחס לגבורתם ועוז רוחם של הנופלים ואמר: "אנחנו יכולים רק לחבק, לכבד, לזכור. ביודענו שאנו עָם ללא ברירה. להיות או לחדול. בזכותם היינו ונהיה. ספק אם יֶשְנַה עוד מדינה בעולם שבראש סדר יומה, בדיונים המכריעים שלה על יציאה לפעילות מבצעית נוכחת אותה עננת עצב. אנחנו שותקים, אך יודעים שבלעדיהם ספק אם היינו עומדים כאן היום, מול הקדוש שבמקומותינו. כנשיא גֶאֶה לאומה גֶאָה אני רשאי לומר לכל אחת ואחד מכם-אלמלא אומץ ליבם של יַלְדְּכֶם, אִישְׁכֶם, אֲחִיכֶם ואֲחוֹתְכֶם היקרים, לא הייתה לנו מדינה".
הנשיא המשיך במסר אישי למשפחות ואמר:" משפחות יקרות, אני מבקש – על אף הכאב - שאו בגאון את היצירה המפוארת הזו ששמה מדינת ישראל. את הלוחמים והבנאים שהקימו את המדינה שהייתה לפלא בעמים. את המדינה שהיא מסלול המראה לעתיד גדול לדורות הבאים. את צה"ל, צבאנו האהוב. אנו חיים עדיין על חרבנו. אבל שוחרים לשלום בכל ליבנו. הקרב לא תם. טרם הגענו לייעודינו. תיקר לנו מדינת ישראל, כגודל ההקרבה שנתבענו, ושנתבעתם אתם לשאת בֶדְמִי ובעצב, כדי להבטיח את קיומה וביטחונה. יהי זכר חללי מערכות ישראל בָּרוּךְ וחקוק בלב ישראל לדור ודור".
במהלך הטקס הדליק הנשיא נר לזכר החללים יחד עם מעין כהן - אלמנתו של רס"ר שלומי כהן ז"ל שנהרג מירי מחבלים בלבנון לפני כחצי שנה.
הרמטכ"ל, בני גנץ, אמר בטקס "מכותל הזיכרון של עמנו שמולו אנו ניצבים כעת; מאבני התקווה שליוו את מדינתנו במלחמה למען החיים ובחלומות על השלום; מהמקום שבו נושקים עבר, הווה ועתיד – משתקפים היום פניהם הצעירות ומלאות החיים של יקיריכם, הבנים והבנות, שליחיו הנאמנים של עם ישראל. הם מלווים אותנו בדמותם ובחסרונם בכל צעד, בכל אחד מהצמתים שהחיים כאן מזמנים לנו. הם חסרים בשורותיו של צה"ל, בשורותיה של חברה כואבת ומתגעגעת, שלא תמו כל מאבקיה".
"במעמד נורא הוד זה, שבו אני סוקר את מבטכם ואת עיניכם הדומעות, אני שב אל כל אותן שעות כואבות שחלקנו יחד במרוצת השנים, מהרגע שבו חצה השכול את מפתן ביתכם והביא עימו את העלטה הכואבת וחסרת הנחמות. בשעה שקול הצפירה מפלח את ערפילי הזיכרון, אני חוזר אל חבריי, רעיי ושותפיי לדרך, שבנו אבן לאבן את חומת ביטחון ישראל. אני נזכר בקול צחוקם, במבטם, בזיו פניהם. אני נושא עימי את הנחישות ואת האמונה בצדקת הדרך שלהם. אני נזכר בהם ומישיר מבט אל ממשיכי דרכם – חיילי צה"ל ומפקדיו, אל כוחותינו".
"כוחותינו, שאותם אני פוגש בשטח, באימונים ובתרגילים, ברגעי הדריכות שלפני מבצעים וברגעי הסיפוק שאחריהם. אני פוגש בפניהם ובדרכם, הוכחה חיה ומרגשת לכך שהמשימה שבה נפלו יקיריכם עברה לידיים הבטוחות ביותר אל תפארת בניה ובנותיה של הארץ הזו".
"מאז הוקם, היה צה"ל לחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, שהתאחדה סביב תמיכתה בכוחותינו. חיינו כאן השרישו בנו את הציפייה למילים: 'כל כוחותינו שבו בשלום'. כשחזרו חיילינו בהצלחה ממבצעים מסוכנים וחשאיים, מלילות חשוכים ועתירי סכנות – ידע עם ישראל כולו: אלו כוחותינו ששבו הביתה בשלום. אלו כוחותיה של המדינה, השבים אליה ומאפשרים את קיומה. כוחותינו, שנשלחו למשימה על ידי מפקדיהם, אך גם על ידי העם כולו, על כל גווניו, אשר גידל אותם באהבה ושלח אותם להגן על המדינה".
"כחייל שצעד על אדמת אויב, אני זוכר את התמיכה ואת הדאגה; את הידיעה כי באורות הכרך הנשקפים מן העורף ממתינה מדינה שלמה, תומכת ומייחלת לשובנו בשלום. אין תחושה מעצימה מזו. גם כיום, בשעה שאזרחי ישראל חיים את שגרת יומם, יוצאים כוחותינו אל המשימה הבאה ושבים ממשימת האתמול. הם ממלאים את משימתם בכל זמן ובכל מקום שבו הם נדרשים לפעול ועושים זאת באומץ, בתעוזה ובשקט. הם ימשיכו ויעשו זאת כל אימת שיידרשו. הם יענו בכל פעם שתגיע הקריאה".
"הלוחמים היוצאים למבצע באישון לילה, כוחות היבשה המגנים על המולדת – הם כוחותינו. אנשי צוות האוויר שבעוצמתם ובמעופם פורסים רשת ביטחון על שמי הארץ; אנשי הדממה במעמקים ואנשי חיל הים בספינות הטילים – כוחותינו. אנשי המודיעין והטכנולוגיה, תומכי הלחימה וכל חיילי וחיילות צה"ל; האנשים שלצדכם, בסלון הבית, ברחוב, כאן ממש ברחבת הטקס וביחידות השונות בכל קצוות הארץ – כוחותינו".
"אז, כמו היום, כוחותינו עומדים לנו, בזכות עם שלם שנותן לנו בתמיכתו את תעצומות הנפש להמשיך ולפעול למענו. אזרחי מדינת ישראל, אנו יודעים כי השקט הביטחוני היחסי שאנו חווים בשנים האחרונות, הוא אשליה מתעתעת, אשר בכוחו של ניצוץ להביאה לכדי תבערה. כאן בערב הזה, נבטיח כי נעמוד דרוכים ומוכנים להגיב לכל התלקחות, ונבצע כל משימה אליה נדרש למען ביטחון ישראל. זהו ציווי עליון ומחייב, אותו אנו תובעים מכוחותינו. לא נוכל להבטיח את שובם בשלום של כוחותינו כולם. נתחייב, כי נשלח אותם אל הקרב מאומנים, מצוידים במיטב האמצעים, ובראשם טובי המפקדים. אולם בכך אין די".
"נדרשת גם תמיכתו של עם, הנכון לשלם את מחיר החוסן בעיתות חירום ומלחמה ולהוקיר את מסירות כוחותיו בימי שגרה, של חברה מאמצת ומחזקת, הרואה בשליחותם ערך עליון, המוקירה את שירותם ואת מסירותם, המבטיחה את חוסנם כשליחיה. ההערכה וההוקרה שלכם, הן התחמושת היקרה ביותר שחיילינו נושאים עימם".
"אני עומד מולכם כאן היום, בראש כוחותינו – הצועדים יום יום בדרך שממנה לא שבו יקיריכם –יקירינו. הם יודעים היטב, כי לעיתים המשימה גובה את המחיר היקר ביותר ואותו הם נכונים לשלם. הם בחרו לצעוד בה לאורה של מורשת ההולכים, מתוך אתגר אישי, מסירות ונתינה ובאותה הדרך ימשיכו ויצעדו טובי בניה של האומה גם בדורות הבאים".
"בני המשפחות, את הצל שמופיע בעיניו של הורה שאיבד את היקר מכול, אני נושא עימי כתפילה; תפילת הלב המבקש לשמוע כי כל כוחותינו ישובו בשלום, מעתה ועד עולם. הערב, כל שנותר לנו הוא לכאוב ביחד, לעטוף אתכם באהבתנו ולהביט יחד במקורות התקווה והכוח שנותרו כאן, על אדמת ארצנו. הערב, נישא תפילה כי תקוים בנו הבטחת האל לרחל אימנו: "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה"; הערב, נוכח מחויבותנו העליונה למשימה, נתחייב כי נעשה כל אשר בכוחנו המפקדים לקיים את הבטחתו: "ושבו מארץ אויב". נחזק ונבצר את גבולותינו ואת ההרתעה מול אויבינו ונפעל ללכד את השורות ואת האחווה בביתנו".
"עשייתנו היא שתעניק חיים לצוואת המורשת של הבנים והבנות ותבטיח את עתידנו כאן כעם חזק, עוצמתי, חופשי בארצו. הערב, נישבע לעשות כל שיידרש, היום ולעולם, על מנת לקיים הבטחתו – 'ויש תקווה לאחריתך נאום השם ושבו בנים לגבולם'. כאן, במקום המיוחד הזה, נעמוד כאיש אחד, בלב אחד, נישיר מבט אל נצח ישראל, נזכור את הנופלים, ונעשה כל אשר ביכולתנו על מנת להיות ראויים למסירותם של הנופלים, למען עתידנו, למען הדורות הבאים".