"כולנו אחים וגורל אחד לכולנו"

מארגן העצרת, דב קלמנוביץ', אמר לקראת העצרת:

במהלך ההיסטוריה עבר העם היהודי קשיים רבים שכוננו אותנו כעם. את השואה שרדנו וזכינו בארץ אבותינו, עלינו מכל קצוות הגולה, התאחדנו סביב עצמאותנו, לחמנו מלחמות, ניצחנו נצחונות, וגם נחלנו מפלות. אך במבחן הזמן, מול מרוץ ההתפתחות והקידמה הבלתי פוסקים, מאז ומתמיד שמרנו על צביוננו היהודי. אם זוהי השפה העברית שלנו, השמות היהודיים שלנו, האמונה, המצוות והמסורות שלנו, ואתרי המורשת שלנו.

יהודי הוא יהודי הוא יהודי – בכל מקום בעולם, יהודי תמיד מרגיש בתוך תוכו שהוא חלק מאומה אדירה ומאוחדת שאין שנייה לה בעולם כולו. כולנו קשורים בקשר דם וגם בקשר רוחני.

כולנו אחים וגורל אחד לכולנו.

כשיהודי רואה למול עיניו יהודי אחר שנמצא במצוקה הרי תמיד ייחלץ לעזרתו, בין אם מדובר בבן משפחה, בשכן קרוב או באדם זר שטרם פגש מימיו. אנו זוכרים מימי ההפגזות הבלתי פוסקות על המדינה, כשאנשים טובים מאזור המרכז אירחו בביתם אנשים שנמלטו מהסכנה מאזורי הצפון והדרום, לחילופין במלחמת המפרץ תושבי המרכז התארחו אצל אנשים משאר חלקי הארץ. כשמישהו חס וחלילה נפגע בפיגוע, כשילד נותר ללא הורים או משפחה, תמיד יימצא האדם שיעמוד לצידו, ידאג לו וייקח אותו תחת חסותו. אף אחד לא נותר לבד. תמיד נהיה שם האחד למען האחר.

זו זכות גדולה – לעזור, להקל, להגן, להיות למשענת, לתת לאדם אחר את ההרגשה שאנו שם בשבילו. בטוב וברע. ברגעי האושר וברגעי העצב. זוהי חובתנו האישית, החברתית והלאומית, והיא שאולי היוותה את מקור האנרגיה הבלתי נדלה לאחדותנו כעם. ישתמשו רבים בביטוי "העם הנבחר" אך הבחירה היא כולה שלנו, של כל אחד ואחת מאיתנו – להישאר מגובשים, מלוכדים, ולהיות שם באש ובמים האחד למען השני.