לכל אחד יש את יום העצמאות שלו. יש כאלו שעבורם יום העצמאות הוא מנגל, יש כאלו שלא יחמיצו בעד כל הון שבעולם את הצפייה בחידון התנ"ך העולמי. עבורי יום העצמאות איננו יום העצמאות אם הוא לא מתחיל בצפיה בטקס הדלקת המשואות.
כמי שנולדה עוד טרם הקמת המדינה וזוכרת באופן חי את אותם הימים של ההכרזה על הקמת המדינה, זהו טקס מרגש שמצליח לגעת בי מידי שנה בשנה ולבטא עבורי משהו מההתרגשות והשמחה על הקמת המדינה.
הוגי הטקס אמנם לא היו גדולי ישראל, והוא בטח איננו טקס דתי במובן הצר של המילה, אולם לאורך השנים היה בו משהו יהודי מאוד. הטקס חיבר בין זהותה היהודית של המדינה, המתבטאת בהדלקת 12 משואות כנגד 12 שבטי ישראל, ובין הצד הישראלי, הצבאי, והרשמי.
בהדלקת המשואות כובדו תמיד אנשים מכל שדרות החברה. לא היו אלו אף פעם רק אשכנזים או רק ספרדים, רק גברים או רק נשים, רק מבוגרים או רק צעירים, רק חילוניים או רק דתיים. הניסיון תמיד היה לחבר בין כל שבטי וחלקי עם ישראל, בדיוק כפי שהמספר 12 בא לבטא. לבחור אנשים שעשו משהו בשביל המדינה, עושים משהו בשביל המדינה או אפילו כאלו שנמצאים ממש בתחילת דרכם.
לכן חורה לי כל כך ההחלטה לכבד השנה בהדלקת המשואות רק נשים. חלק מהנשים שמדליקות השנה משואה באמת ראויות בעיני. והן ראויות להדליק משואה השנה, בשנה שעברה או בשנה הבאה. את כמה מהן אני מכבדת ומעריכה גם ללא קשר לטקס השנה.
אולם, המסר שעולה מהגבלת ההדלקה השנה רק לנשים הוא מסר הפוך בדיוק למסר שצריך לעלות מהטקס. המסר הוא מסר מפלג של עסקנות צרה. של ניסיון להפוך את הפמיניזם, שמנסה לפלוש לכל תחום בחיינו, לחזות הכל על חשבון כל ערך אחר.
מעבר לכך הקדשת הטקס השנה רק לנשים מבזה את מדליקות המשואות השנה. היא גורמת ליצירת הרושם כאילו רק בגלל שהטקס מוקדש לנשים הן ראויות להדלקת משואות. וכי גאולה כהן לא ראויה להדליק משואה בזכות עצמה ולא בזכות היותה אשה? וכי מרים פרץ לא ראויה להדליק משואה בזכות עצמה ולא בזכות היותה אשה?
בסופו של דבר יש כאן ביזוי של הטקס וביזיון של המדליקות. לכן לא אצפה השנה בטקס הדלקת המשואות.