בראיון ראשון מאז זכתה בתואר סגנית חתן התנ"ך העולמי מספרת תפילה ברנסון, תלמידת אולפנת צביה רחובות, על הזכייה, ההתרגשות והאהבה לתנ"ך.
"מאוד נהניתי", היא מספרת על תחושותיה ומיד מוסיפה: "בהתחלה היה לי מאוד מלחיץ אבל אחר כך מאוד שמחתי גם בשביל החתן, כי זה ממש ממש מגיע לו", היא מפרגנת על אף הפער הזעום של נקודה אחת בלבד שעמד בינה לבינו בנקודת הסיום של החידון.
"אני יודעת שהוא באמת ממש השקיע", מוסיפה ברנסון ומספרת על הגיבוש החברתי שנוצר לקראת החידון בין משתתפיו. הקבוצה שולבה במחנה לימוד מיוחד שהחל כשבוע לפני החידון עצמו ומסתיים שבוע לאחריו. במרוצת תקופה זו מתקיימים לימודים משותפים ועזרה לימודית הדדית לצד סיורים משותפים בירושלים ובאתרים נוספים ברחבי הארץ.
ברנסון מדגישה כי ללא אהבת תנ"ך אין סיכוי להגיע להישגים משמעותיים בשלבי החידון. "מי שעושה את זה בכוח לא יצליח. צריך להשקיע המון. לא מדובר בשנה אחת של השקעה. לפעמים גם יותר". היא עצמה נזקקה לתקופת חופש מהאולפנה שאפשרה לה להחסיר נוכחות שתושלם מיד לאחר אירועי החידון. "האולפנה שלי מאוד עזרה לי ונתנה לי את כל מה שביקשתי".
על הלימוד עצמו היא מספרת כי מדובר בלימוד של פרקים מסוימים מתוך התנ"ך ולמעשה מדובר בהיקף של בין מחצית התנ"ך לשני שלישים ממנו. "לומדים הכול. אסור לפספס גם דברים שנראים לא חשובים", היא אומרת ומציינת כי היא עצמה שגתה כאשר הקפידה פחות על לימוד מגילת רות ודווקא בשאלה על תוכנה של המגילה הזו כשלה ואיבדה למעשה את הנקודה הנכספת.
בדבריה מגלה לנו ברנסון כי השלב הקשה ביותר מבין שלבי החידון הוא השלב הארצי וזאת ככל הנראה בגלל ריבוי המתמודדים הטובים בארץ. לעומת זאת בחו"ל לעיתים המתמודדים עולים לחידון העולמי רק לאחר חידון אחד שבו הוכיחו את הידע ההכרחי כדי להתקדם ומעבר לכך לא הצטרכו לעבור שלבי חידון נוספים.
לדבריה, המשמעות היא שבדרך כלל המתמודדים מהארץ ברמה גבוהה יותר, אך לעיתים יש הפתעות, כלשונה, לדוגמא השנה כאשר הזוכה הוא איתן עמוס מטורונטו, קנדה. היא עצמה לא מכירה תקדים לכך שהזוכה אינו ישראלי.
ולגבי ההמשך אומרת ברנסון כי קיימות מסגרות ייחודיות ללימוד תנ"ך, גם אם לא מדובר במסגרות תחרותיות. בין מתחרי העבר ניתן למצוא כאלה שבחרו להמשיך ולמנף את הידע שצברו על מנת ללמוד את החלק האחר של ספר התנ"ך, החלק שלא נלמד לחידון. היא עצמה מקווה שתוכל להתחיל ללמוד את החומר עם המפרשים שכן עד כה הלימוד התמקד בהיכרות עם החומר ברמת הפשט על מנת שלא להתבלבל מריבוי הפרטים. עוד היא מזכירה שעליה להשלים לא מעט חומר לימודי שאותו הפסידה בארבעת החודשים שהקדישה ללימודי ההכנה לחידון. בהקשר זה היא מציינת את חברותיה שהכינו לה קלסר עב כרס ובו החומר הלימודי הרב שעליה להשלים.
תודות מיוחדות ונוספות מרעיפה ברנסון על הוריה ומשפחתה שאפשרו לה את ההתמקדות הזו בלימודי התנ"ך. "זה לא רק שלא לשטוף כלים, אלא גם לפנות לי את החדר מהבוקר ועד תשע בערב ולא להיכנס לשם בכלל. זו ממש הקרבה רצינית".
