הדרך אל החלום, דוד רובין
הדרך אל החלום, דוד רוביןעטיפת הספר

הדרך אל החלום, דוד רובין - יומן, מכתבים וסיפורים 

הוצאת 'מעמק חברון', 184 עמ'

דוד רובין נולד בי' בסיון תשמ"ו ונרצח על ידי מחבלים בזמן שטייל בנחל תלם, בטרם מלאו לו 22 שנים. רק תקופה קצרה עשה כאן, בינינו. אבל בזמן הזה הוא חי במתח אידיאולוגי מאוד גבוה, כזה שדרש ממנו בירור פנימי חוזר ונשנה של דרכו, מטרותיו והדרך להגשים את החלומות שהציב לעצמו. כבר בגיל התיכון הוא הציב אל מול עיניו פסקה של הרב קוק, בה נכתב שיחידים בעם מסוגלים לעשות יותר מהממוצע. אם היחידים האלה ייתנו מעצמם, קבע הרב קוק, ידירו שינה מעיניהם ויתאמצו, הם יוכלו להוביל את עם ישראל אל מקומו. דוד החליט לצעוד בעקבות הפסקה הזאת, לחפש את המקום שבו הוא יכול לתרום הכי הרבה לעם ישראל ולהגיע אליו, לא משנה בכמה מאמץ מדובר.

אבל אם מהשורות האחרונות נראה שדוד היה בחור ישיבה שספון על לימודו יומם ולילה בלי חיבור למציאות ולחיים – האמת היא בדיוק להפך. דוד רובין היה בחור תוסס: היה לו אופנוע גם בתקופת הלימודים בישיבה הגבוהה, הוא אהב מאוד טיולים באורך של עשרות קילומטרים, אותם גמא לעתים ביום אחד, כשמתוך ביטחון עצמי הוא לא חושש לעשות קיצורי דרך ולנווט לעצמו מסלולים חדשים. הוא אהב פרחים, ציפורים וטבע, וגם אנשים. הוא היה מדריך בתנועת נוער ופעיל בהנהגת הנוער של קריית ארבע, ולבסוף היה אחד מיחידי הסגולה שהתקבלו והתגייסו לשייטת 13. הוא הספיק לעשות שם שנה וארבעה חודשים ומפקדיו ייעדו אותו לתפקידי פיקוד.

כל הדברים האלה נחשפים בספר שמשפחתו הוציאה לזכרו, ובו משובצים פרקי יומן שהקפיד לכתוב, מכתבים לחברים ולבני משפחה וגם דברים של חברים וחברים לנשק.

דוד רובין היה בחור נועז והרפתקן, אבל בסגנון שבחר לעצמו היה עומק רב, חשיבה מתמדת והרבה צניעות. הוא לא הסכים שיכתבו שהוא משרת בשייטת, לא סיפר ניסים ונפלאות על המסלול הצבאי שעבר ואף נהג להוריד את כל השפצורים מהנשק בדרך הביתה. מצד שני, הוא מעולם לא ויתר על עקרונותיו ואף שילם על כך. פעם הסתכן בהדחה מהשייטת לאחר שחמק להניח תפילין רגע לפני ששקעה השמש.

המשפחה הוציאה את הספר לאור כדי לסייע לבני נוער ומתבגרים שמגיעים לצומתי החלטה בחיים. ההתלבטויות של דוד והעקרונות שהנחו אותו יכולים לתת השראה לבני הגילים האלה, ולהדגים להם מה היא חשיבה עמוקה וכוללת.

ניכר שהצניעות שאפיינה את דוד באה מבית, שכן הספר מאוד צנוע, עדין ולא מתפאר. מומלץ לקרוא אותו לאט לאט ולרדת לעומקו, וגם המבוגרים שבינינו ימצאו בו תועלת. ה' ייקום דמו.