1. בדיחה ידועה, שמפאת כבוד האכסניה לא תצוטט כאן, מסתיימת במסקנה הידועה, לכל אחד יש מחיר, השאלה היא רק מהו.
הבוקר התברר שגם לעקרונותיה של הסיעה שזכתה עד היום לתדמית נקיה ואידיאולוגית, "יש עתיד", יש מחיר. החלק העצוב בבשורה הזו הוא שהמחיר אפילו איננו יקר.
2. על מנת לעמוד על גודל הפאדיחה נחזור ברשותכם קצת יותר מ- 20 שנה לאחור. רפול, רמטכ"ל למוד קרבות ועטור הישגים רץ בראש רשימת "צומת" לכנסת וזוכה להישג חסר תקדים, 8 מנדטים. הבעיה היתה שאיש לא הכיר את יתר חברי הרשימה, אשר זכתה עד מהרה לכינוי "רפול ושבעת הגמדים".
בתוך שנה התברר, כי אפילו רפול לא הכיר את השביעיה שאיתו. שלושה מחברי הכנסת של צומת פרשו מהסיעה והקימו סיעה בשם "יעוד". השלושה, חברי הכנסת גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ', פותו עד מהרה בכיבודים והבטחות להצטרף לממשלת רבין.
התמורה היתה מבזה במיוחד, מינוי של שר לשגב וסגן שר לגולדפרב. המטרה: להעביר את הסכם אוסלו בכנסת. גולדפרב, שמונה לתפקיד חסר חשיבות של סגן שר הבינוי והשיכון נהנה בכל זאת מהטבה אחת משמעותית, רכב מסוג מיצובישי, הטבה שככל הנראה הספיקה על מנת להשאיר אותו בתוך הממשלה.
3. מאז חלפו הרבה מים בירדן, וכיום זכאי כל חבר כנסת לרכב נחמד מאוד מטעם הכנסת. תפקיד סגן השר לעומת זאת היה אז ונותר גם היום תפקיד חסר כמעט כל תוכן. למרבית סגני השרים אין תחומי אחריות אמיתיים וגם לא יכולת עשייה משמעותית.
העובדה הזו יכולה בהחלט להסביר מדוע שמח ח"כ זאב אלקין כל כך לעבור מתפקיד סגן שר החוץ לתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון. כל עוד אלקין שירת במשרד ללא שר היה תפקידו למעשה ממלא מקום השר, אולם מרגע שחזר ליברמן למשרד התרוקן למעשה תפקידו של אלקין מתוכן.
4. סיעת "יש עתיד" היא אמנם סיעה של טירונים פוליטיים לכאורה, אולם את העובדות הבסיסיות גם הם הכירו. לכן בזמן המו"מ הקואליציוני הם העדיפו שלא לקבל תפקידי "סגן שר", מעבר למיקי לוי שמשרת במשרדו של לפיד ולמעשה מסייע לו.
לאור ההבנה של חברי יש עתיד, לא ברור מדוע לא נמנע יו"ר המפלגה לפיד מלהתבזות בהסכמה לקבל פיצוי על הסירוב לתת לסיעתו את תפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון בדמות תפקיד סגן שר. לפיד יצא מהעימות עם נתניהו כשידו על התחתונה, אפילו רבע תאוותו לא בידו, אך ביזיון גדול בכיסו.