בשנים האחרונות הפכו בתי הכנסת למפעלי נייר בזעיר אנפין. ערמות העיתונים ועלוני השבת המקדמות את פניהם של הבאים להתפלל, הפכו לתופעה מעיקה.
אם בעבר כיסו סידורים וחומשים את שולחנות בתי התפילה, כיום מכסה אותם שכבת עלונים שהולכת ומתרבה מיום ליום. מתפללים הפכו לקהל שבוי שאפשר להתעלל בו ולהטריד את שלוותו ובתי הכנסת הפכו למרכזי חלוקה של חומר פרסומי, פוליטי וכמובן, גם תורני.
"אנשים בשנות העשרים שלהם, אפילו בתחילת שנות השלושים, לא מכירים מציאות אחרת. מבחינתם, כך נראה בית כנסת". הדובר, גבאי מתוסכל בבית כנסת ממוצע במרכז הארץ, מבקש ממני להושיט יד. "קח שקית, תעבור על השולחנות ותאסוף. תדחס כמה שיותר לשקית. אין לי עודף שקיות".
עודף שקיות אולי אין לו. אך עודף עלונים מכל הצבעים, מכל הסוגים ולכל הדעות, יש גם יש. מידי חודש מוציא ידידנו גניזה במשקל עשרה קילו. ואתם יכולים לתאר לעצמכם כמה נייר צריך לדחוס לתוך המשקל הזה.
שקיות הזבל הענקיות והשחורות כבדות למדי. והגבאי שאינו נמנה על בני העשרים והשלושים, סוחב אותן בתחבורה הציבורית לבית העלמין העירוני. "אני לא מצליח להבין את זה. אבל לך תספר לצעירים שבינינו שפעם התפללו בבית כנסת ולא קראו עיתונים".
עיתונים? לא בדיוק. אבל הרעיון דומה.
שאלה מעניינת בנושא זה הונחה לפתחו של הרב יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת גן. תשובתו המפתיעה במידת מה, משקפת את המציאות המוזרה הרווחת היום בבתי הכנסת, מציאות שהקצינה באופן חסר תקדים בשנים האחרונות והגיעה לשיאה בתקופת מערכת הבחירות האחרונה לרשויות המקומיות.
השואלים תוהים האם יכולים הגבאים להחליט על הוצאת עלוני פרשת השבוע אל מחוץ לבית הכנסת למרות שרוב המתפללים מעוניינים בהם. הם שואלים האם אין בכך משום שינוי מנהג שדורש את הסכמת רוב המתפללים. הרב אריאל עונה: מדובר בעניין שבו אין ללכת אחר הרוב שכן "לא תלך אחרי רבים לרעות". ובמילים אחרות אומר רבה הראשי של רמת גן, כי חלוקת עלונים בבית הכנסת אינה דבר טוב בלשון המעטה ומחזק את ידיהם של הגבאים שהחליטו להוציאם אל מחוץ לבית הכנסת.
לפני קצת יותר משלושים שנה החלו לנחות בבתי הכנסת דפים בגודל A4 מודפסים בצבע אחד. דפים אלו שאבו רעיונות מפרשת השבוע והופצו במספר מועט של בתי כנסת, בעיקר בירושלים ובמרכז הארץ. תוך שנים ספורות תפסו את מקומם עלונים ממוסדים שהודפסו בשלל מידות, גדלים וצבעים והופצו בכל רחבי הארץ.
אחד הראשונים שבהם היה העלון 'שיחת השבוע' של צעירי חב"ד. מערכת ההפצה המשומנת שהתבססה על בתי חב"ד הפרוסים בכל רחבי הארץ, הפכה את העלון לנפוץ ביותר בישראל ובמילא לנקרא ביותר. העלון, בדומה לעלוני שבת אחרים שנולדו באותה תקופה, יצר תמהיל קליל ומגוון של חומרים יהודיים והיה מהראשונים לזהות את המגמה שהלכה והתרחבה לאורך השנים בענף התקשורת. לא עוד מאמרים כבדים וארוכים. הפרעות הקשב והריכוז של הדורות האחרונים והשינויים הטכנולוגיים הפכו אותנו לחסרי סבלנות. הידיעות בעיתונות התקצרו ותומצתו. את מה שכתבו לפני חמישים שנה באלף מילה, כותבים היום ב-300 בלבד וגם זה נחשב ארוך מדי.
מהר מאוד הצטופפו לצדו של שיחת השבוע, עוד ועוד עלונים והיום מודפסים ומופצים בבתי הכנסת מאות(!) עלונים שונים ומגוונים. כל זרם ביהדות הדתית והחרדית מפיץ עלון משלו. גם חוגים אזוטריים המונים כמה עשרות משפחות מפיצים עלון משלהם.
המתפללים לא מרוכזים
ישנם בתי כנסת שכמות הנייר היוצאת מהם מידי שבוע יכולה לפרנס בקלות מתקן לאיסוף פסולת נייר. הגבאי "שלנו" טוען כי "בעבר הייתי צריך להתקשר ולבקש שישלחו גם לנו עלונים. היום אני לא יודע איך לעצור את המבול שרק הולך ומתגבר. כל כמה חודשים מצטרף עוד עיתון לחבילות שמגיעות לכאן". הוא מוסיף ואומר כי "צריך לזכור שמה שנשאר בבית הכנסת זה רק מחצית מהכמות שמגיעה. את השאר אנשים לוקחים הביתה".
יש שיראו בכך ברכה ותנופה עצומה בתחום הפצת התורה בקרב כל שדרות העם. "אתה יודע כמה אנשים לא מצליחים לפתוח ספר במשך כל השבוע. הזמן היחידי שהם יכולים ללמוד משהו זה בשבת. העלונים האלה נותנים להם את ההזדמנות לקבל מנה מרוכזת של תורה בקלות ובנינוחות", אומר לי רב צעיר.
אבל ישנה גם ביקורת. "פעם אנשים ישבו והתפללו. הם היו מרוכזים בתפילה. בחזרת הש"ץ עקבו אחר החזן בסידור והקפידו לענות בקול רם אמן וברוך הוא. פעם הקשיבו לקריאת התורה מתוך החומש ועקבו מילה במילה אחר הקורא. והיום? היום אנשים עסוקים. הם מעיינים בעלונים שמפוזרים על השולחן. הריכוז שלהם הופר. כמות העלונים יכולה להעסיק אותם לכל התפילה. תחשוב מה זה עושה לחינוך של הילדים. תחשוב איך הם רואים את התפילה"...
אי אפשר לקבוע מסמרות בעניין הזה. מה גם שהבעיה נעשתה סבוכה הרבה יותר כאשר החלו עלוני השבת להכניס פרסומות מסחריות שנועדו לממן את ההפצה ההולכת ומתגברת. התחרות אילצה את חלקם להתפשר גם מבחינה תוכנית והבעיה ההלכתית ברורה. מילא לקרוא דברי תורה בעת התפילה, אבל לקרוא פרסומות? ועוד לא אמרנו כלום על שבת קודש בה אין לעסוק בדברי חו"ל.
"תגיד. איך זה נראה שאדם קורא בבית הכנסת, בשבת, בשעת קריאת התורה, מודעה על נופש בלוצרן שבשוויץ. גם אם לא כתוב שם מחיר כמו שהרבה מקפידים, זה עדיין עובדין דחול חד-משמעית. אני לא מצליח להבין איך זה לא מפריע לאף אחד".
ויש גם בעיה עם התכנים כפי שמספר פעיל ב'יד לאחים'. "בגלל שהגבאים כבר לא מסוגלים לשלוט בכמות החומר שמגיע, המיסיונרים מנצלים את ההזדמנות ו'מתחפשים' לעלוני שבת. כבר נתקלנו לא אחת בעלונים עם מסרים נוצריים שנכנסו לבתי כנסת. נכון שתמיד יש מתפלל ערני שעולה על זה. אבל אפשר להניח שיש גם מתפללים תמימים שלוקחים אתם את העלון הביתה. כן. לוקחים מבית הכנסת עלון נוצרי. מה שאתה שומע".
זו אולי דוגמא קיצונית. אבל ישנן דוגמאות אחרות. מסרים אנטי ציוניים בבתי כנסת דתיים לאומיים ומסרים ציוניים בבתי כנסת חרדיים. קשה מאוד לשלוט בזה כאשר זה מוגש בחינם.
במערכת הבחירות האחרונה לרשויות המקומיות שהתקיימה בחורף הנוכחי, "זכו" מתפללי בתי הכנסת למבול חסר תקדים של עלוני פרסום פוליטיים שהפכו את בית הכנסת לזירת התגוששות בין תומכי המפלגות השונות והפכו את השבתות לחול. ויכוחים ומריבות היו מנת חלקן של קהילות רבות ומתפללים בבתי כנסת רבים עסקו בעת התפילה בשאלות הרות גורל כגון מי ראוי להיות ראש העיר, מי הם הרבנים שדעתם היא דעת תורה ומי הם אלו שנלחמים בגדולי ישראל/קדושי ישראל/תורת ישראל ואין מה למחוק כי כלום לא מיותר.
בכלל, הקלות הבלתי נסבלת של הדפסתם וחלוקתם, הפכה אותם למכת מדינה שמכה ללא הבחנה באלפי בתי כנסת. כל גוף אזוטרי וכל עסקן מדרגה שלישית מוצא את דרכו למקום התפילה המקודש שנושא את השם "בית מקדש מעט" מבלי שמישהו יעצור אותו.
פליירים ופרוספקטים בעלי אג'נדה כזו או אחרת הפכו לחלק בלתי נפרד מסידור התפילה והחליפו את ההקשבה לשליח הציבור ולקריאת התורה. "הכמות כל כך גדולה שאדם סביר לא יכול לסיים ולקרוא את כל החומרים הפרסומיים במהלך תפילה אחת. הוא זקוק לכמה וכמה תפילות...", אומר באירוניה אחד הגבאים.
למעשה, הבעיות העיקריות שיצרו העלונים הן: כמות עצומה של גניזה; חומרים שלא תמיד מתאימים לרוח בית הכנסת והקהילה; חוסר ריכוז בתפילה ובקריאת התורה; אנדרלמוסיה על השולחנות והספריות; שאלות הלכתיות הנוגעות לשבת כולל בעיה של העברה מרשות לרשות בחלק מהמקומות ובעיה חינוכית.
מצד שני, אומר, אולי באירוניה, אחד המתפללים שעמם שוחחנו כי "דיבורים בתפילה שהיו נפוצים בעבר כמעט נעלמו, אנשים שקועים בסיפור המרתק על רבי לוי יצחק מברדיטשוב"...
"להסתכל על הצד החיובי"
אפרופו סנגורן של ישראל, ברור שלו היה רבי לוי יצחק רואה את ריבוי העלונים הללו, היה לו עוד לימוד זכות על ישראל שמנצלים כל דקה פנויה ללימוד תורה. "צריך להסתכל על הצד החיובי" חוזר ואומר הרב הצעיר. "לא מדובר פה בסיפורי הבל או בחדשות אקטואליות. מדובר בדברי תורה. הילד שלי חוזר בשולחן שבת על ווארטים שקרא בעלון השבת בבית הכנסת ואני בטוח שהוא לא היחיד".
תכל'ס. איך מתמודדים עם הבעיות שיצרו עלוני השבת לאורך השנים. אוריאל אוסי מ'דפי שופר' הציע בעבר מתקני פרספקס מיוחדים שנועדו לאחסן את עלוני השבת. פיתוחים דומים מצאנו בבתי כנסת רבים. תאי אחסון שנועדו למיין את העלונים השונים ולאפשר למתפללים לבחור את העלון המתאים להם.
גבאי בבית כנסת ירושלמי מספר כי "הגבלנו את כמות העלונים שנכנסים לבית הכנסת. הרב ביקש שנערוך בדיקה של העלונים ותוכנם. אנחנו לא מכניסים שום עלון שיש בו פרסומות בעייתיות עם מחירים ודרשנו מהמחלקים שיקטינו את כמות העלונים. את אלה שכן נכנסים לבית הכנסת אנחנו מניחים במדפים מסודרים ויש שלט שמבקש מהציבור להחזיר את העלון לספרייה אחרי הקריאה. כך שומרים על הסדר וכולם יכולים ליהנות מהעלונים. מי שרוצה לקחת הביתה מבקש מאתנו רשות".
כאן המקום לספר שלמרות שמדובר בעלונים חינמיים, ישנם בעיקר בקרב הוותיקים, עלונים שגובים מבית הכנסת תשלום סמלי של כמה עשרות שקלים בחודש, כנראה למימון הוצאות ההפצה.
וכיצד מתמודדים עם ההפרעה למהלך התקין של התפילה? לגבאים ולרבנים אין פיתרונות. אבל למו"לים של העלונים דווקא יש. בחלק לא מבוטל של העלונים תוכלו לקרוא "אזהרה" שאין לעיין בהם בעת התפילה וקריאת התורה. נאיביות? אולי.
הרב יעקב מדן מישיבת הר עציון, מציע לגבאים לחלק את העלונים מחוץ לבית הכנסת, אחרי התפילה. כך, לדבריו, לא יפריעו העלונים לריכוז בתפילה ובקריאת התורה.
כפי שכבר ציינו לעיל, ישנם היום מאות עלוני שבת שמודפסים במאות אלפי עותקים. בעל בית דפוס גדול שהדפיס בעבר לפחות עשרה עלונים מידי שבוע טען באוזננו בעבר כי מדובר בחצי מיליון עותקים בשבוע!
ההערכה היא כי כמות עלוני השבת המופצת במדינת ישראל מידי שבוע, בכל השפות ובכל הגדלים עולה על מיליון עותקים. לסבר את האוזן, ישנם מאות עלונים שכל אחד מהם מודפס בכמות מינימאלית של 5,000 יחידות. תעשו לבד את החשבון. הפצה מינימאלית בבתי כנסת אינה פחותה מ-3,000 יחידות. בירור שערכנו בקרב מפיצים וותיקים חשף את העובדה שישנם עלונים שמופצים בעשרות אלפי עותקים מידי שבוע, ואם שאלתם את עצמכם כיצד מגיעים העלונים למפתן בית הכנסת מידי שבוע, למפיצים יש תשובה.
"זה מגיע לבית של הגבאי או ישירות לבית הכנסת. בדרך כלל יש בחבילה כמה עלונים. על אותו קו חלוקה מעמיסים כבר את כל מי שרוצה להפיץ". לעלונים הללו מצטרפים גם פליירים פרסומיים ואפילו מודעות שמודבקות על לוח המודעות.
לסיכום, נביא את דבריו של גבאי צעיר ונחרץ בבית כנסת שכונתי בירושלים. "קיבלנו החלטה עקרונית לא להכניס לבית הכנסת שום חומר פרסומי מכל סוג שהוא. גם אם מדובר בעלונים של פרשת שבוע או בחוברת של סיפורי צדיקים. אנחנו מנהלים מלחמה עיקשת במפיצים ומקווים שניצור שינוי במציאות העגומה הזו. אבל אנחנו משוכנעים שצריכה להיות כאן פעילות מערכתית ושהרבנים חייבים להיות מעורבים. בדיוק כמו שהצליחו למגר את תופעת הנפצים בבית הכנסת, אפשר למגר את תופעת העלונים הזו שמבזה את בית הכנסת ופוגעת בסדרי התפילה".
מתוך מקדש מעט המגזין הארצי לגבאי בתי כנסת