טבריה, השוכנת לחופי אגם הכנרת, נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש.
עד כיבוש הארץ בידי המוסלמים, הייתה טבריה מרכז היישוב היהודי בארץ-ישראל.
במאה ה-ט"ז פעלו דון יוסף, יהודי בעל השפעה רבה בחצר הסולטאן התורכי, ודונה גרציה נשיא, אשת עסקים יהודיה, למען חידוש היישוב היהודי בעיר, אך עם פטירתם נכשל המפעל.
במהלך המאה ה-י"ח שלט בעיר ד'אהר אל-עומר והוא אכלס אותה ביהודים ובנוצרים, בעלי בריתו במאבקו בפחה של דמשק. עם מותו התערער המצב הביטחוני באזור והיישוב היהודי בטבריה התדלדל. ב 1837 התחוללה רעידת אדמה חזקה שפגעה אנושות בטבריה. בתקופה זו אִפשר השלטון העות'מאני למתיישבים חדשים להתגורר בטבריה, ומכאן ואילך גדל מספר היהודים בעיר עד שהיוו את רוב אוכלוסייתה.
השמרנות הקנאית של הקהילה מנעה את פיתוח החיים הכלכליים. שיפור במעמדה של העיר חל כאשר קמו המושבות הראשונות על אדמות החברה להתיישבות יהודית בארץ-ישראל, אז נהפכה טבריה למרכז ההתיישבות החקלאית באזור. בעקבות הגידול בצפיפות ברובע היהודי החלו להיבנות בניינים על שרידי החומה. הבתים הראשונים נבנו מדרום לחומה והיוו את הגרעין להקמתה של שכונה חדשה – "אחווה".
בתערוכה מוצגים הדפסים מאוסף המוזיאון הימי הלאומי. ההדפסים, שחלקם נעשו בידי אמנים בעלי שם ובהם דה-לבורד, רוברטס, ואן דה וולדה, דה ברויין וברטלט המתארים את חופי הכנרת, את העיר טבריה, מרחצאותיה וסביבותיה והיא מוצגת במוזיאון הימי הלאומי.